פסטיבל קולנוע בריטי: צוללת

יש בעיה. יש סרטים כאלו שאתה מגיע אליהם כשכל העולם נשפך מהם. כל העולם כותב כמה הם חמודים ומרגשים ופוצי-מוצי. וכשאתה רואה אותם אתה לא מבין מאיפה כל זה הגיע.

לא חושב שקראתי מילה רעה אחת על "צוללת". אין אחד שלא עמד בפני הקסם שלו. אז הנה, אני הראשון שכן עמד שם. "צוללת" זה סרט שכל כך רוצה שתאהבו אותו, בכוח, בפקודה כמעט, שזה בלתי אפשרי מבחינתי לא להגיד: עצור, לא רוצה. "צוללת" הוא מפגן זיקוקי די-נור קולנועי רב מעללים שבא על חשבון הדמויות והסרט עצמו. יש בו כל כך הרבה התחכמויות ובדיחות קולנועיות של אובר-חוכם עד שכמעט אין לי אפשרות להיאחז במשהו מהסרט הזה.

"…צ'מעי בדיחה". זה היה יכול להיות רומנטי ומרגש. במקום זה, זה "צוללת".

"צוללת" הוא סיפורו של נער מתבגר ואהבתו הבוערת לילדה בת כיתתו, על רקע בעיות בנישואים של הוריו. וזה היה יכול להיות משעשע ומרגש למדי, אם הסרט לא היה עסוק כל הזמן בהמחשת הפנטזיות, הדמיונות, והזכרונות של הדמות הראשית. הוא אומר, למשל: "הרגשתי כמו צוללת" – ומיד אנו רואים ים. למעשה, יש להערכתי יותר רגעים בסרט שמתמקדים בהמחשת עולמו הפנימי של גיבור הסרט מאשר רגעים שמספרים את הסיפור "ישר". והכל בצורה מתחכמת, כאילו כדי להצחיק אותי, להקסים אותי, בכוח. והכל בתוספת אין ספור תחבולות קולנועיות (מחווה נוספת לסצינה ההיא מ"המטריקס", למשל). אני מצטער, אבל כשבמאי עובד כל כך קשה בשביל להקסים אותי, אני ננעל. זה נדמה לי כאילו הבמאי לא מאמין בתסריט עצמו, ו/או ביכולת של השחקנים לבצע אותו, אז הוא תמיד חייב להוסיף ויץ משלו. אותי זה דחה.

שלא תבינו אותי לא נכון. זה לא סרט רע. יש לבמאי עין טובה לליהוק (הגיבור הראשי ומושא אהבתו משדרים תבונה רגשית גבוהה, ופאדי קונסיידין הוא היחיד בעיניי שבאמת שורף את המסך בהופעת משנה משעשעת), יש לו עין טובה לעיצוב פריים, יש לו טעם מוסיקלי משובח למדי, ויש לו חוש הומור לא רע בכלל (גיבור הסרט חנוט כמעט כל הזמן במעיל. גם בבית. גם בים). הבעיה שהשימוש בחוש ההומור הזה הוא ללא פרופורציה בכלל. גם כשאני רוצה רגע שקט, גם כשאני רוצה רגע מרגש – הבמאי בורח להתחכמות.

לפני כשנתיים הוקרן בארץ סרט אמריקאי שנקרא "500 ימים עם סאמר". אם ראיתם אותו, אתם יודעים למה אני מתכוון. אין ספור התחכמויות קולנועיות, עריכה מואצת, מסכים מפוצלים, ועוד כהנה וכהנה – והכל על חשבון סיפור אהבה, שהיה יכול להיות מצחיק וחכם ושנון ומרגש גם בלי כל ההו-הא. זאת החוויה שלי מ"צוללת". סרט הרבה יותר מדי אובר-רייטד.

"צוללת" יוקרן

מחרתיים, ה-13/02, בסינמטק חיפה

ביום חמישי, ה-16/02, בסינמטק חולון

בשבת הבאה, ה-18/02, בסינמטק הרצליה

וביום רביעי בשבוע הבא, ה-22/02, בסינמטק שדרות.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת:Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s