אוסקר 2012: ההימורים

אז זהו. הגיע הזמן. גם אני רוצה לשחק במשחק הזה. עוד פחות משבועיים האוסקרים. הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן.

אני אוהב לחשוב על האוסקרים כעל שילוב של איכות ומסחריות. הרי יש אין ספור דוגמאות לסרטים שזכו למרות שהיו סרטים טובים מהם ברשימת המועמדים. אבל יש גם את אפקט הקמפיין. למי יש אורך נשימה יותר גדול להתמיד בקמפיין עד לרגע האחרון. ומצד שני, אם לא היה בסרטים המועמדים איזשהו ערך קולנועי, הם לא היו מועמדים מלכתחילה. כך שזה בכל זאת מרתק אותי, מירוץ הסוסים הזה.

כבר כתבתי ואמרתי את זה כמה פעמים השנה: המירוץ השנה הוא מירוץ של סוס אחד. אין לו מתחרים. קוראים לו "הארטיסט". בפעם המי יודע כמה מוכיחים האחים ויינסטין את מגע הקסם שלהם. הם הצליחו לקחת סרט לא אמריקאי, שחור-לבן, ואילם, להפוך אותו להצלחה מסחרית, ולמועמד המוביל לזכיה באוסקרים. והם גם הצליחו לשמור את הקמפיין בחיים כבר קרוב לשנה. הבכורה של "הארטיסט" היתה בפסטיבל קאן, באביב שעבר. זה מאוד לא פשוט למשוך קמפיין אפקטיבי למשך כל כך הרבה זמן. סרטים אחרים שהיו אמורים להתמודד עם "הארטיסט" על האוסקר נשחקו בדרך ("מאניבול", "החפרפרת", "העזרה"), או שפשוט היו לא מספיק טובים, והמירוץ שלהם נגמר עוד לפני שהתחיל ("ג'יי אדגר"). כך שבסופו של דבר, "הארטיסט" נשאר לבד. היחיד שעוד יכול אולי, בסיכוי פעוט, לדגדג את "הארטיסט" הוא "הוגו". הוא זוכה להערכת המבקרים, והוא בידיים של במאי ותיק ואהוב (מרטין סקורסזי), אבל הדיבור סביב "הארטיסט" הוא כל כך חזק, שקשה לי לראות את "הוגו" אוסף משהו חוץ מפרסים בקטגוריות זניחות.

משונה במיוחד הוא הסיפור של "קרוב להפליא ורועש להחריד". הסרט החדש של סטיבן דאלדרי היה אמור להיות מזללת פרסים. אבל הוא נכנס למירוץ בשלב מאוחר מדי, והביקורות המעורבות שהוא זכה להן קברו את הסיכוי שלו. לא היה זמן לקמפיין לעשות בקרת נזקים. ובכל זאת הוא הצליח להיכנס לרשימת המועמדויות – כמועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, ולפרס שחקן המשנה (מה שמוכיח בעיניי שאם הסרט היה יוצא קודם, הוא גם היה משיג יותר). בשורות הבאות אני מגיש את ההימורים שלי לפרסים השנה. אני בדרך כלל רע בהימורים, ובשנים שעברו קלעתי בול ב-12-14 קטגוריות מבין ה-24. השנה אני מעריך שאקלע נכון ליותר, אבל זה גם לא חוכמה, בשנה שיש בה רק מתמודד אחד, בעצם.

והזוכים באוסקר, לפי הערכתי, בשנת 2012, הם:

סרט: להמשיך לקרוא