בגידה כפולה: חזרה לבסיס

בשנים האחרונות סטיבן סודרברג הפך למקור אכזבה מתמשך עבורי. מהבמאי המבריק והמבדר שפרץ לפני עשרים וקצת שנים עם "סקס שקרים ווידאו-טייפ", ועשר שנים אחר כך זכה באוסקר על בימוי "טראפיק", ובנוסף הוא גם ביים את "ארין ברוקוביץ'", שהביא את האוסקר לג'וליה רוברטס – מהבמאי שעשה את כל אלו ועוד, הוא החל לספק סדרת סרטים מאכזבים. "חברה בתשלום" היה מעניין אך מכביד, אבל "המודיע" כבר היה קומדיה לא מצחיקה, ולפני כמה חודשים הוא הביא את "התפשטות", בלון אוויר חם מיותר וזניח. ועכשיו מגיע "בגידה כפולה" (אחד מכמה וכמה וכמה וכמה פרויקטים שהאיש הזה מעורב בהם עכשיו). לטעמי האישי, זה לא הסרט שמחזיר את סטיבן סודרברג לכושר, אבל הוא לפחות עוצר את ההתדרדרות. ובסופו של דבר, הוא לא רע בכלל.

יש סצינה מצוינת לקראת סוף "בגידה כפולה". סצינה שמתרחשת בחוף ים מבודד. שני אנשים, ים, שמש, ומכות. זאת סצינת המפתח בסרט מבחינתי. זאת הסצינה שמגדירה את הסרט כולו, פחות או יותר: "בגידה כפולה" זה סרט שחוזר, פחות או יותר, לבסיס. הוא מופשט ברובו מטכנולוגיה דיגיטלית. אנשים מרביצים בידיים, על חוף עירום, אל מול הטבע. אנשים מרביצים בחדר מלון. אנשים מרביצים בבית קפה (תחליף בר-סלון מערבוני?). אנשים רודפים ברגל ברחובות ברצלונה. אנשים רודפים ברגל על גגות בתים. אנשים.

הסצינה בחוף הים מתוך "בגידה כפולה".

המוסיקה המאוד נוכחת (יותר מדי נוכחת) בסרט היא סבנטיזית באופיה, נקייה מרעשים אלקטרונים, וההרגשה שליוותה אותי במהלך צפייה בסרט היא של חווייה מאוד בסיסית, ראשונית, לא מתוחכמת, לא מתחכמת, פשוטה למדי. לא ממש חשוב מה הסיפור בסרט, ולא ממש חשוב שיש קצת טריקים קולנועיים ותסריטאים שקופים למדי (חצי מהסרט, למשל, הוא בעצם פלאשבק אחד ארוך). זה דווקא מרענן, בעולם שאחרי "24", לראות סרט שחוזר, באיזשהו מקום, לבסיס של סרטי הפעולה.

במשך יותר משני עשורים צבר לו סטיבן סודרברג שם, ולא מעט שחקנים אוהבים לעבוד איתו. מייקל דאגלס דאגלס שיחק אצלו ב"טראפיק", והנה הוא מחלים יפה מהסרטן ב"בגידה כפולה". גם כוכבים בינלאומיים מהשורה הראשונה נמצאים כאן: יואן מקרגור, אנטוניו בנדרס, ומייקל פאסבנדר (בקרוב תיפלו מהרגליים ממנו. הוא מדהים ב"בושה"). כולם עושים עבודה טובה. החתיך ההוליוודי התורן (וכוכב סרטו הבא של סודרברג), צ'אנינג טאטום גם כאן. והוא קצת מקלקל (הסצינה האחרונה שבה הוא נראה בסרט היא מהמגוחכות שראיתי כבר הרבה זמן. הוא לא ממש שחקן). אבל את הסרט מחזיקה בעצם השחקנית הראשית. אני לא יודע מי זו ג'ינה קאראנו. אבל היא מצוינת. היא מרביצה, אבל היא גם בן אדם. היא משדרת שילוב לא נפוץ של עוצמה ושל נשיות. של עדינות ושל כוח. ולמרות שזה לא סרט מתוחכם במיוחד, היו רגעים שחששתי לגורל הדמות שלה, כלומר: למרות שהסרט לא מצליח לסחוף באמת, הוא בכל זאת מחזיק את רמת העניין שלי לכל אורכו.

אני לא הקהל הטבעי של סרטי מכות. אבל "בגידה כפולה", לטעמי, הוא בידור ראוי לגמרי ליומיות. סרט מאוד לא חשוב, אבל לא רע בכלל.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת:Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s