ה(לא כל כך) מיוחדת

ערוץ 2 כמושג זה דבר בעייתי בעיניי. הסגידה למולך הרייטינג מושרשת כל כך בבסיסו של הקונספט של הטלויזיה המסחרית, עד שכל דבר צריך להיות "מדהים", "מרגש", ו"מהמם". קשה להאמין עד כמה נשחקה המילה "מרגש" מאז שהגיע הערוץ המסחרי. ערוץ 10 מנסה בכל כוחו להיות ערוץ 2. הוא ממש קופי. ובכל זאת, מבחינת יצירה מקורית, משהו בכל זאת חודר. בערוץ 10 מותר עדיין לעשות את הטעויות שבערוץ 2 יפוטרו אנשים בגללם. מה שאומר שבערוץ 10 מעזים יותר (קצת, בקטנה, אבל בכל זאת), ולפעמים גם קוצרים את הפירות.

לפני כמה שבועות הסתיימה ההקרנה ( של העונה הראשונה ?) של הסדרה "אחת אפס אפס". סדרת משטרה חביבה למדי, שהיתה רחוקה מאוד מהתואר "יצירת מופת", אבל היא נעשתה בהמון שאר רוח, ובעיקר – בהמון כיף ופאן. לפני כמה שבועות התחילה לרוץ בערוץ  2 סדרת משטרה נוספת – "המיוחדת". נדמה שההבדל בערוצים מכתיב גם את ההבדל בטון, ובסופו של דבר באיכות – בעוד ש"אחת אפס אפס" פשוט נעשתה בכיף, יוצרי "המיוחדת" מרגישים בצורך להמם בכל רגע, לסחוט את הלימון הרגשי בכל סצינה, ולהשיג אפקט בכל שניה. שהרי אם לא – הצופה ילחץ על השלט, והרייטינג יפול.

אקשן סביר, שחקנים טובים, סדרה ככה. "המיוחדת".

זה מתחיל בבחירת השחקנים: "המיוחדת" חייבת כוכבים, כדי למשוך קהל. אז היא מביאה את עופר שכטר (שחקן מעולה, אגב, בלי קשר להיותו סלב), ששון גבאי ונתן דטנר. "אחת אפס אפס" הביאו את עמוס תמם כדי שישחק את הדמות הראשית (אחד שלא שמעתי עליו לפני כן, אבל אדע לחפש מעכשיו). זה ממשיך בהרגשה שהכל דרמטי מאוד, דרמטי מדי. גם מה שלא דרמטי. וזה פוגם בזרימה הטבעית של העלילה. וזה נגמר בהרגשה הכללית שהיה פה פוטנציאל, אבל הוא מתפקשש בגלל הפחד לאבד צופים. כמו נער שכל כך פוחד מהמבחן, ואז הוא נכשל בו רק בגלל הפחד המשתק – ככה "המיוחדת" – הסדרה שאמורה היתה לשטוף את המסך באקשן כיפי וזורם נתקעת בדיוק איפה שהיא היתה צריכה לטוס. שימו לב, למשל, להבדל בין הדמויות של עמוס תמם ב"אחת אפס אפס" ושל גל תורן ב"מיוחדת". שניהם מתוארים כשוטרים שיעשו לפעמים דברים שחורגים מההוראות המקובלות. במיוחד בחדר החקירות. אבל בעוד עמוס תמם שיחק דמות שהלכתי איתה, כי למרות הפיוז הקצר שלו היה לו לב חם, הדמות של גל תורן ב"מיוחדת" חד מימדית (יעל שרוני אומרת לו בפרק השלישי – "אתה מתנהג כמו ילד קטן", וזה אכן כך).

מצד שני, לא הכל רע. כשאתה מביא שחקנים טובים, אתה מקבל תוצאה טובה. עופר שכטר עושה את העבודה, ומפתיעה מאוד לטובה היא יעל שרוני, שסוף סוף מוכיחה שיש לה גם יכולות דרמטיות לא מבוטלות. אבל ההרגשה הכללית היא שהיה פה צ'אנס לעשות סדרה שתצטרף ל"אחת אפס אפס" ותיצור קורפוס של דרמות משטרה ישראליות משובחות, כאלו שהן בידור אמצע הדרך עשוי היטב (הרי בשביל לסמן את המצוינים, נגיד "בטיפול", ואת האיומים, לא נותן דוגמאות כאן, צריך גם אמצע הדרך) – אבל "המיוחדת" בעיניי תישאר מוצר זניח. חבל.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת:Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s