רשע וטוב לו

זמנים טובים בקולנוע הספרדי. זמנים שבהם יש כמה וכמה סרטים טובים, ואף אחד לא סוחב את העגלה לבד.

אתמול התקיים טקס פרסי האקדמיה הספרדית לשנת 2012. הוא היה מעניין ומותח, מכיוון שלכל אורכו לא ידעתי מי יזכה. לא הסתמן מומנטום לכיוונו של אף סרט. הפרסים חולקו כמעט שווה בשווה בין כמה סרטים. היו הפתעות, והיו גם השפלות. ואלו הן התוצאות אוף דה ספניש ג'ורי:

הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר, כפי שסקרתי בפוסט מלפני חודש, היה "העור בו אני חי" של פדרו אלמודובר. הסרט היה מועמד ל-16 פרסים, אבל בסופו של דבר, לקח רק ארבעה: איפור, מוסיקה (אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר), שחקנית (אלנה אנאיה המצוינת), ותגלית השנה – שחקן (יאן קורנט. הוא עוד יגיע רחוק).

אלנה אנאיה בטקס אתמול. בשמלה הירוקה: ויקטוריה אבריל, שגם היא חבה את פרסומה לאלמודובר

ולמרות שהוא לא יצא בידיים ריקות, היתה לי הרגשה שבאיזשהו מקום האקדמיה הספרדית עשתה זובור לאלמודובר. זה היה ברור כאשר חוסה לואיס אלקאין הפסיד את פרס הצילום לחואן רואיז אנצ'יה, שצילם את המערבון "בלאקת'ורן". גם אם יצאתי מסויג מ"העור בו אני חי", אי אפשר להתעלם מהיופי הויזואלי המהמם של הסרט. האקדמיה הספרדית בחרה לתת את הפרס למישהו אחר. ההשפלה הועמקה כאשר פרס התסריט המעובד ניתן לסרט עלום בשם "קמטים", שמספר על ידידות בין שני אנשים מבוגרים. "קמטים" לקח עוד פרס אחד – פרס סרט האנימציה הטוב ביותר (כן, סרט אנימציה זכה בפרס התסריט המעובד על חשבון פדרו אלמודובר). ולמרות שפרס המשחק הנשי הלך לאלנה אנאיה, פרס המשחק הגברי לא היה בכיוון של אנטוניו בנדרס. במקומו זכה בפרס חוסה קורונאדו, על תפקידו בסרט "ולרשעים לא יהיה מנוח".

אז אחרי שהאקדמיה הספרדית החליטה להשפיל את אלמודובר, ולא לתת לו את הפרסים הראשיים, עמדה בפניה ההחלטה האם לבחור ב"הקול הישן", סרט הסטורי עדין עם אלמנטים קלאסיים ורומנטיים, או ב"ולרשעים לא יהיה מנוח", סרט פשע קשוח. "הקול הישן" לקח שלושה פרסים – פרס שחקנית המשנה, תגלית השנה – שחקנית, ופרס השיר, ובכך פינה את הדרך לזוכה הגדול של הערב – "ולרשעים לא יהיה מנוח", שלקח 6 פרסים: עריכה, סאונד, תסריט מקורי, שחקן, בימוי, ופרס הסרט הטוב ביותר.

הטריילר של "ולרשעים לא יהיה מנוח"

עוד פרסים שחולקו בטקס:

"אווה", סרט מדע בדיוני מסקרן, זכה ב-3 פרסים: אפקטים מיוחדים (לא מפתיע שסרט מדע בדיוני יזכה בפרס הזה), פרס תגלית השנה – בימוי (גם לא מפתיע. הטריילר נראה מרשים מאוד) – אבל ההפתעה: פרס לשחקן המשנה הותיק לואיס הומר (מוכר לצופי הקולנוע בארץ מהופעותיו ב"חיבוקים שבורים" וב"חינוך רע" של פדרו אלמודובר).

לואיס הומר בטקס אתמול. מישהו מביא את "אווה" לארץ?

הבמאית הותיקה עם המשקפיים המכוערים איזבל קוישט ("החיים בלעדי", "הסוד מאחורי המילים") קצת נעלמה לנו בשנים האחרונות, אבל אתמול היא לקחה פרס גויה על סרט דוקומנטרי בבימויה, "הקשיבו לשופט גרסון", שהוא בבסיסו ראיון אחד ארוך עם שופט שהיה ידוע בספרד בזכות מלחמתו ארוכת השנים בארגונים טרוריסטיים, וכן במעשי אלימות שבוצעו בחסות המדינה (הוא יצא באופן פומבי נגד העינויים במפרץ גוואנטנמו, וכמו כן הוא הוציא בזמנו צו מעצר בינלאומי כנגד שליט צ'ילה בעבר, אוגוסטו פינושה). עושה רושם שהסרט עצמו לא מבריק קולנועית, אבל הוא חשוב, וזה מה שהביא את הפרס לקוישט.

לאוהבי הקולנוע הקלאסי היה רגע של נחמה כשהסרט שזכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הקצר היה "בחזרה לוירידיאנה", שכמובן התייחס לקלאסיקה של לואיס בונואל.

וגם לכאן נדחף "הארטיסט". בפרס הסרט הזר, "הארטיסט" גבר על "מלנכוליה", "אלוהי הקטל", ו"ג'יין אייר". בפרס הסרט הזר דובר הספרדית זכה "סיפור סיני", דבר שגרם לרגע משעשע בטקס, עת ריקארדו דארין ("הסוד שבעיניים") העניק את הפרס לסרט שהוא עצמו משחק בו תפקיד ראשי.

הקולנוע הספרדי לשנת 2012 נראה חי ומעניין. רק צריך מישהו שיביא אותו לארץ.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת:Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s