אוסקר 2012: סיכום

זה הכל?

חצי שנה לפני הטקס מתחילים לדבר, להעלות ספקולציות, לנחש, להמר, להתרגש – ובסוף מקבלים טקס חלבי ולא מרגש שכזה?! ועוד טקס שדווקא היו בו כמה הפתעות (מינוריות) – ועדיין, גם ההפתעות לא הצליחו לגאול את הטקס מבינוניות.

נהוג לומר (ואני מאמין בזה, לרוב) שכל סרט מתחיל בתסריט. תמיד תסריט. לא משנה כמה כשרון תביא אחר-כך, אם הבסיס רעוע – לא תצא מזה יצירת מופת. בהתאמה – אם הכתיבה של הבדיחות לא חדה מספיק, לא מצחיקה מספיק – לא משנה כמה מקצועיות תהיה בורידים של המנחה (ובילי קריסטל הוא הכי מקצוען שיש בעניין הזה) – זה לא עובד. וזה מה שקרה בטקס האוסקר אתמול. כמעט כל הבדיחות היו בדיחות קרש. הכל התנהל בעייפות שכזו. שום דבר לא היה מרגש. אפילו הופעה קצרה ודי מהממת חושים של "סירק דה סוליי" לא הצליחה להרים את מצב הרוח.

בילי קריסטל עצמו השתדל. באמת שהוא השתדל. בסרט שהוא עשה לפני 20 שנה ("מר מוצ"ש". סרט שאני מאוד אוהב) הוא מפרק את תפקיד הקומיקאי לביטים. הדמות הראשית בסרט, קומיקאי (בגילומו שלו עצמו, בסרט שהוא עצמו גם ביים), שואלת את אחיו בסרט כל הזמן: "ראית מה עשיתי?" – כלומר – ראית את הטכניקה? ראית איך הצחקתי אותם? בילי קריסטל השתמש בטכניקה גם אתמול. הוא אפילו עשה את הפאוזות מצוין. אבל הכתיבה, הבסיס של החומר שהוא היה צריך להעביר, היה מעלה חיוך במקרה טוב. ברוב המקרים זה היה די דלוח. מה שגרם לטקס להיות יבש. שום דבר לא היה מלהיב.

יש מנהג מגונה בעיניי בטקס האוסקר. בעיניי, דווקא נאומי הזכייה הם הרגעים המרגשים של הטקס. שווה לי לעבור עשרה נאומי זכיה לא מעניינים של אנשים שאני לא מכיר כדי להגיע לנאום זכיה של אחד שמודה לכלב שלו (למשל). אבל באמריקה מקצצים. צריכים להגיע לפרסומות. אם אתה לא מפורסם, לא מעניין למי אתה מודה. זה לא מביא רייטינג. וכך נוצרים מקרים מביכים שבהם אנשים פשוט נחתכים מהמסך. וזה קרה גם אתמול. וזה תמיד מעצבן אותי. אני חושב שהאוסקר הוא הטקס היחיד בעולם שנוהג כך. וטוב שכך. לא בכל דבר צריך להעתיק מהאמריקאים.

אבל היה נאום אחד שבכל זאת ריגש אותי. גם אם הימרתי על מריל סטריפ, ידעתי שאני הולך נגד הזרם. הפייבוריטית היתה ויולה דיויס. אבל כששמה של מריל סטריפ הוכרז קפצתי משמחה (וזה הגיע אחרי שעתיים וחצי של טקס משמים למדי).

מריל סטריפ זוכה באוסקר אתמול

סוף סוף היה רגע של נחת. וזה לא בגלל שאהבתי את "אשת הברזל" (למעשה, ממש שנאתי את הסרט). אבל אני מאוד אוהב את השחקנית עצמה. והיא, כנראה, השחקנית הגדולה ביותר של דורנו. המספרים מדברים בעד עצמם: 17 מועמדויות לאוסקר (יותר מכל שחקנית אחרת) – מתוכן שלוש זכיות (האחרונה שבהן – אתמול). והזכיה שלפני כן היתה לפני 30 שנה  – ב-1982, עבור "בחירתה של סופי". זה כבר התחיל להרגיש לא נעים. כמעט כמו השפלה. כל כך הרבה מועמדויות מאז 1982 – ללא זכיה. אז מאוד שמחתי בשבילה אתמול. ובנוסף: מריל סטריפ היא פשוט נואמת מצוינת. היא מצליחה לעבור ברגעים בודדים מצחוק לדמע, מבדיחות ממש מוצלחות (יותר מוצלחות מאלו שנכתבו עבור בילי קריסטל) לרגעים מרגשים באמת. הנה, לדוגמא, נאום הזכיה ב"גלובוס הזהב" לפני כמה שנים (על "השטן לובשת פראדה"). גם צחוק, גם רצינות, וגם אנושיות. ואתמול היא עלתה אל הבמה ומיד אמרה: "אתם, הצופים בבית, בטח אומרים: הו, לא. לא היא שוב". ואח"כ היא הודתה לבעלה (כי אם היא תשאיר אותו לסוף, הוא יבלע במוזיקה שמגרשת אותה מהבמה. זה היא אמרה, לא אני) ולמאפר שלה (שגם זכה באוסקר אתמול. מוצדק לחלוטין). היא עברה מבדיחות הדעת לרצינות בטבעיות וקלילות כזו, שזה היה שווה את כל הטקס המשמים הזה. היא גם אמרה שזו כנראה הפעם האחרונה שהיא תזכה באוסקר (אל תהיו בטוחים בזה. לפני כשבוע קראתי שהיא תופיע בעיבוד הקולנועי של "אוגוסט: מחוז אוסייג'". היא תעשה את התפקיד שגילה אלמגור עשתה בעיבוד הבימתי הישראלי של המחזה. זה מריח עוד מועמדות עוד לפני שזה התחיל).

לפני הרבה שנים, ג'וני קרסון הנחה את האוסקרים. הוא פתח ואמר: "ברוכים הבאים לטקס האוסקר. שעתיים של בידור נוצץ, הנפרסות על פני טקס של ארבע שעות". הטקס של אתמול היה יחסית קצר. שלוש שעות. לפחות את זה אפשר להגיד לזכותו. ועדיין, מבחינת הימורים, פישלתי בגדול (קלעתי רק ל-10 זכיות מתוך 24 הקטגוריות). לא הלכתי על הרבה הפתעות גדולות. הלכתי על כמה קטנות. אבל מה שקרה הוא שבמקומות שצפיתי הפתעות, לרוב זכו אלו שהיו פייבוריטיים מלכתחילה (למשל, וודי אלן, על התסריט ל"חצות בפריס". אני מאוד שמח על הזכייה הזו. מאוד אהבתי את הסרט). במקומות שהלכתי על בטוח היו הפתעות (הימרתי על "הארטיסט" לעריכה ולצילום, בין היתר. לא חשבתי ש"נערה עם קעקוע דרקון" יקח פרס על עריכה, ולא צפיתי את הזכיה של "הוגו" בצילום. למרות שמגיע לו). ובכלל, זה משונה בעיניי: הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר הוא "הארטיסט". הוא לקח הביתה, בסך הכל, 5 פרסים. המתחרה העיקרי שלו, "הוגו", לקח גם הוא 5 פרסים. אני, לתומי, חשבתי שהסרט הטוב ביותר יוביל גם במספר הזכיות. כמו שזה, נדמה לי שהאקדמיה נתנה את פרס הסרט הטוב לסרט שהיא אכן חשבה שהוא טוב, אבל לא עשתה את זה בלב שלם.

אז מה יהיה לנו בשנה הבאה?

יש לפול תומס אנדרסון סרט חדש (שאולי יחשף כבר בקרוב, בפסטיבל קאן)

לזוכת האוסקר, קת'רין ביגלו ("מטען הכאב"), יהיה בסוף השנה סרט חדש. שם הסרט הזמני הוא "להרוג את בין לאדן".

קלינט איסטווד חוזר לעמוד לפני המצלמה. הוא ישחק בסרט שהפעם לא הוא יביים. לסרט יקראו "בעיות עם ההגשה" (נראה את המפיצים בארץ מתרגמים את Trouble with the curve). . איימי אדמס, עוד שחקנית שאני מאוד אוהב, תשחק את הבת שלו.

וזה, כמובן, על קצה המזלג. בקולנוע העולמי (שוב, על קצה המזלג): יהיה לנו השנה סרט חדש של מיכאל האנקה (לסרט יקראו "אהבה". שם משונה לסרט מאת הבמאי הקודר הזה. נראה לי שגם הסרט הזה סגור לבכורה באביב, בפסטיבל קאן). וגם קולנוע ישראלי מעניין יהיה השנה. וראיתי כבר משהו קטן, ואסור לי להגיד יותר מדי עליו, אז רק אומר שממה שראיתי, זה לא רק סרט טוב, זה גם יכול להיות סרט חשוב.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת:Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s