קרוב להפליא ורועש להחריד: לפחד, אבל לא להרגיש

שלא תבינו אותי לא נכון: זה לא סרט רע. ממש לא. זה סרט חכם, עם שחקנים טובים, אבל הוא נכשל. הוא לא מרגש. הוא לא סוחף. הוא לא מערב את הקהל. ובסופו של דבר, הוא מאכזב.

מוזר, הסיפור של הסרט הזה. זה היה הסרט שהיה אמור להיות המתחרה העיקרי על האוסקר. אבל הוא התעכב בחדר העריכה יותר מדי זמן, לא הוקרן למבקרים בזמן, לא הוצג בפסטיבלים, והכניסה המאוד מאוחרת שלו למירוץ האוסקרים היתה בסופו של דבר בעוכריו – הסרט לוקה מאוד במחלקת הרגש, וכתוצאה מכך, הוא נשאר מאחור.

ה-11 בספטמבר 2001 שינה את ההיסטוריה. היום שבו שני מטוסים נכנסו אל תוך מגדלי התאומים בניו-יורק, וגרמו למותם של קרוב ל-3000 איש היה יום שהכניס אבל פתאומי לחייהן של אלפי משפחות, ופחד מיידי ומוחשי מהרוע האולטימטיבי. עד אז הם רק קראו על זה בעיתונים, ראו את זה בחדשות, או מקסימום בסרטי קולנוע הוליוודיים. ב-11 בספטמבר 2001 זה הפך להיות אמיתי. הרוע הבלתי נתפס של האנושות, המגיח בהפתעה ומטיל אסון כבד מנשוא גרם לתגובות פסיכולוגיות קיצוניות. הילד שבמרכז "קרוב להפליא ורועש להחריד" סובל מפחד מהלא נודע. אבא שלו היה אחד הקורבנות באותו יום. ומאז הוא מפסיק לחיות. הוא מפחד מכל כך הרבה דברים – וכולם מתגבשים לפחד מהרוע הלא נודע.

פחד. מתוך "קרוב להפליא ורועש להחריד"

הטריילר הנפלא של הסרט להמשיך לקרוא