פסטיבל קולנוע צרפתי: אהבת נעורים

איזו פאשלה. "אהבת נעורים" הוא רעיון טוב עם ביצוע מקרטע. רעיון מעניין שכושל בגלל בימוי חובבני, ותסריט לא אפוי.

מיה האנסון לאב מנסה בסרטה "אהבת נעורים" לחקור את מיתוס האהבה הנצחית, הגדולה מהחיים. היא רוצה לברר האם קיימת בכלל אהבה שכזו, או שאלו רק סיפורי אגדות. היא עושה את זה בעזרת סיפור על אהבת נעורים של בחורה צעירה ובחור. הוא פורש מהלימודים ונוסע לטיול תרמילאות בדרום אמריקה. היא שבורת לב, אבל מתקדמת הלאה. שנים אח"כ, היא כבר במערכת יחסים חדשה, והוא חוזר. האם אותה אהבה גם תחזור?

זה אחלה סינופסיס לסרט. אבל זה נשאר ברמה הזו, פחות או יותר. הדיאלוגים המושמים בפי השחקנים איומים: היא אומרת לו שוב ושוב: "אני אמות בלעדיך","אם תעזוב אני אתאבד", ועוד כהנה וכהנה, אבל אילו אמירות ריקות, ללא גיבוי. אלו סיסמאות. מיה האנסן לאב לא מצליחה לפרק את המיתוס לגורמים, היא לא מצליחה לגרום לי להאמין ששני האנשים האלו אוהבים. בנוסף, הסצינות קצרות מדי, קליפיות מדי, והדרמה לא מקבלת את זמן המסך המספיק שלה להבשיל, ואת כל זה מקשטת הבמאית בעבודה איומה עם מוסיקה (ומדובר גם על בחירת המוסיקה עצמה, וגם על העובדה שהמוסיקה משמשת את הבמאית בעיקר כדי להדביק קרעי סצינות לכדי יחידת סיפורית אחת. אין כאן עבודה רגשית עם מוסיקה).

אם לראות את הסרט הזה, אז רק בשביל השחקנית הראשית. קוראים לה לולה קרטון (Créton).

זאת השחקנית הראשית ב"אהבת נעורים".

למרות שגם כאן יש בעיה, כי קצת קשה להאמין לה כשהיא עוברת במהלך הסיפור מגיל 15 עד 23 בערך, ונראית אותו דבר, ובכל זאת, היא היחידה מבין כל השחקנים בסרט שמצליחה, למרות התסריט הבעייתי, ליצור דמות עגולה, אנושית, שאני יכול להאמין לה. כל שאר השחקנים, כולל מושא אהבתה, מייצגים, כל אחד בתורו, רק אספקט אחד של הדמות. השחקנית הראשית מצליחה להזריק כמה וכמה צדדים לאישיות של הדמות, ואיכשהו נותנת לי ללכת איתה דרך כל מה שעובר עליה. גם כשהתסריט מדלג על שלבים חשובים בסיפור (הסקס, נסיון התאבדות – אנחנו יודעים שזה קורה, אבל לא רואים את זה. זה קריטי לסיפור, וזה חסר) – ועדיין, השחקנית הראשית מצליחה להחזיק או העניין שלי בסרט איכשהו.

היה שלב בסרט שחשבתי שאולי לארס פון טרייר היה צריך לביים את זה. "לשבור את הגלים" היה, בין היתר, סיפור על אהבה טוטאלית, כנגד כולם. לארס פון טרייר לא מפחד משום דבר, והוא יודע ליצור סרטים עם משמעות פילוסופית שהולכים עד הסוף. למיה האנסן לאב, הבמאית של "אהבת נעורים", פשוט אין את זה.

הקרנות נוספות של "אהבת נעורים":

מחר, ה-20/03, בסינמטק שדרות; בשבת, ה-24/03, בסינמטק ירושלים; ב-27/03, בסינמטק חיפה; וב-30/03, בסינמטק הרצליה.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s