פסטיבל קולנוע צרפתי: לילה אחד

קודם כל, צריך להוריד את הכובע בפני קברניטי הפסטיבל הצרפתי. הסרט הזה כל כך חדש, שלא שמעתי עליו כלום. רק לפני חודשיים הוא יצא למסכים בצרפת. וכבר הוא הובא לכאן, אקספרס.

שנית, יש לי כמה דברים להגיד על הסרט הזה. כמה מהם טובים. כמה מהם פחות טובים.

לא יודע מי זה הבמאי הזה, פיליפ לפברה. ברזומה שלו רשומות רק סדרות טלויזיה. אבל לפי "לילה אחד", יש לו כשרון לא מבוטל ליצירת אוירה לילית מסקרנת, עם עבודה נהדרת עם מוסיקה, וצילום יפהפה וצבעוני, גם בלילה. מצד שני, כסרט שמתיימר להתנהל ברחובות הצדדיים של פריס, במאורות הזנות והסמים שבחצרות האחוריות, הסרט הזה מצולם יפה מדי. הוא חסר את החספוס שנושא הסרט דורש (לשם השוואה: תחשבו על ירושלים של עודד דוידוף ב"מישהו לרוץ איתו". אולי ככה היה צריך לצלם גם את "לילה אחד").

שני שחקנים ראשיים יש בסרט. שניהם עושים עבודה טובה מאוד.

שרה פורסטייה ורושדי זם באוטו, בלילה, בפריס. "לילה אחד"

לרושדי זם כבר יש קילומטראז' לא קטן על המסכים, אבל למרות מבנה גופו הצנום, הוא הצליח להרשים אותי בעבודה הגופנית שלו. הוא נראה כמו אחד שלבש את "החליפה של האיומים". משהו בעבודה שלו עם הגוף גורם לו להיראות מעורר פחד. כזה שלא תרצה להתעסק איתו.

את אותו הדבר אפשר לומר על שרה פורסטייה. היא אמנם נמצאת כאן על תקן של להמשיך לקרוא