משחקי רעב: לשחק את המשחק

רגע, סטופ-כדור-הארץ: מה פתאום אני הולך לראות את הסרט הזה בכלל? איך קרה שאני, האיש שלא נכנע להייפ, ולא הלך לראות את "אווטאר", האיש שעד היום לא ראה את "טיטאניק" שכל העולם ראה (בקרוב שוב על המסכים. ב-3D. כדי להוציא מהארנק שלכם את מעט הכסף שעוד נשאר שם) – איך קרה שהלכתי לראות את מפלצת הבלוק-בסטרים החדשה, את יציר התאגידים שלא יודע שובע (א-פרופו שם הסרט, כן?!)

טוב, יש לי תירוץ: הנושא של הסרט מעניין אותי. אני אנטי-ריאליטי. זה מעצבן אותי. אני מקפיד להימנע מכל הסוגה הטלויזיונית (הבזויה, לטעמי) הזו. בלי כוכב נולד, בלי הישרדות, בלי האח הגדול, ובלי הסבא המפגר. ולפי מה שקראתי, הסרט הזה היה אמור להיות ביקורתי כנגד הז'אנר הזה. היה אמור להיות (עוד נגיע לזה).

וחוץ מזה: מאוד-מאוד התרשמתי מג'ניפר לורנס ב "קר עד העצם" (וגם ב"חיים הכפולים של וולטר"), והסתקרנתי לראות מה היא עושה עם הקריירה שלה.

שורה תחתונה: כן, ג'ניפר לורנס טובה גם כאן. אבל היא, פחות או יותר, הדבר הטוב היחיד בסרט הזה (טוב, בסדר. גם וודי הארלסון).

ג'ניפר לורנס ב"משחקי רעב". היא טובה, הסרט לא.

לפני כעשור יצא לי לראות להמשיך לקרוא