פסטיבל קולנוע צרפתי: הסדר והמורל

האמת היא שלא ממש התכוונתי לראות את הסרט הזה. ביום שבת ראיתי את "משחקי רעב", והיה לי גם כרטיס ל"פוליס", ובין לבין הייתי צריך להעביר את הזמן. וההקרנה של "הסדר והמורל" התאימה בדיוק ללוח הזמנים שלי. חשבתי: כמה גרוע כבר יכול להיות סרט של מתיה קסוביץ?

צדקתי. "הסדר והמורל" הוא סרט מרשים למדי, אם כי, בסופו של עניין, הוא גם די לוקה בחסר.

מתיה קסוביץ הוא במאי-שחקן צרפתי עם רזומה מרשים למדי. כשחקן כולם זוכרים לו את "אמלי". האמת היא שראיתי אותו בעוד כמה סרטים, והוא אף פעם לא השאיר עלי רושם מיוחד (לא לטובה ולא לרעה). את סרטיו כבמאי לא ראיתי (למרות שאחד מהם לפחות נחשב ביותר: "השנאה"). "הסדר והמורל" הוא הסרט הראשון בבימויו של קסוביץ שאני רואה. והמסקנה היא שקסוביץ הוא במאי שעובד על קנווסים גדולים, והוא בעל יכולת קולנועית מרשימה.

"הסדר והמורל" – הפוסטר. כמו הסרט. מרשים.

"הסדר והמורל" משחזר פרשיה שהתרחשה באמת, בסוף שנות ה-80 באחת הקולוניות הצרפתיות באפריקה. כמה לוחמי חופש לקחו בשבי חיילים צרפתים כתגובה להצעת חוק של אחד השרים הצרפתיים שהיתה אמורה להנחית מכת מוות לתקוותיהם לעצמאות. הסרט עוקב אחר מאמצי המשא ומתן עם החוטפים, כשבמקביל מוכנת האופציה הצבאית.

קסוביץ, שגם משחק את התפקיד הראשי של המתווך, מביים עם הרבה אנרגיה. כמעט כל הסרט מצולם בעזרת סטדי-קם (מתקן שמאפשר לצלם לצלם בתנועה חופשית מבלי שהמצלמה תרעד). יש שילוב טוב של מוסיקה וסאונד עם התמונה, ויש לא מעט דמיון בבימוי: הסצינה שבה מתקרבים המתווך ואנשיו אל המערה בה מוחזקים בני הערובה (תחת שמירה, כמובן) מצולמת בשוט אחד ארוך ומתמשך, כשהמצלמה בתנועה מתמדת, מפנה את מבטה כל הזמן לצדדים, ומכינה אותי כל רגע לאפשרות שמישהו ירה, וקרב גדול יהיה פה. זאת עבודת צילום מפוארת שמייצרת מתח קולנועי רב. וניתן לציין גם את הסצינה שמתארת את אירוע החטיפה עצמו (סצינה שמגיעה, שלא כצפוי, דווקא באמצע הסרט): זאת סצינה שנצפית כאילו מתוך עיניו של המתווך עצמו, למרות שהוא לא היה נוכח באירוע. העמדת הסצינה והצילום מצביעים על כשרון קינטי מתפרץ בבימוי שהופך את הצפייה בסרט הזה לתענוג. גם העריכה של הסרט משובחת למדי, והיא באה לידי ביטוי בעיקר בסצינה שבה נערכים זה לצד זה נאומיהם של שיראק ומיטראן, המתמודדים לנשיאות צרפת.

אבל

באותה נשימה צריך לומר שהסרט לוקה בעיצוב הדמויות, וכך בעצם, למרות העובדה שצפיתי ברוב הסרט בעיניים פעורות, לא ממש התרגשתי או לקחתי ללב. גם הדמות הראשית, שנטחנת בגלגלי המכונה הפוליטית עד לרמה של מרירות – גם הדמות הזו לא מצליחה לגרום לי להרגיש אותה (באדיבות המשחק היעיל אבל אנמי של קסוביץ עצמו).

והבעיה העיקרית של הסרט, לטעמי, היא היותו חד צדדי. כבר בהתחלת הסרט ברור לנו שהמאמצים לפתור את הקונפליקט בדרכי שלום נכשלו, והתוצאה היתה מרחץ דמים (של החוטפים. בני הערובה ניצלו). אבל הסרט כולו תומך בעצם בדרכי שלום. הסרט תומך במשא ומתן, גם עם חוטפים, שהם כן או לא טרוריסטים. אני מעריך שכל תומך ימין מצוי שיצפה בסרט יגיד: מה אתם רוצים? נכנסתם, יריתם, הרגתם את הטרוריסטים, שחררתם את החטופים במינימום אבידות. איפה הבעיה? אני מניח שכל תומך שמאל מצוי יגיד: כן, אבל זאת הפוליטיקה הכוחנית שגרמה לכך, ובמחיר כבד של חיי אדם, ובסופו של דבר מתברר שהתביעות של החוטפים היו צודקות, והן גם נענו, למרות המחיר הכבד. אז בשביל מה מרחץ הדמים? "הסדר והמורל" משכנע את המשוכנעים, ולא יצליח לשכנע את הלא משוכנעים. הוא מתאר בצורה מפורטת ומרתקת את כל המשחקים הפוליטיים שמזיזים את הפיונים שבשטח, אבל מכיוון שאין ממש דמויות בסרט, ואין אף רגע אחד של הרהור בצדקת הדרך, יש משהו מאוד חד צדדי ושטוח בסרט הזה.

כך שלסיכום ניתן לומר ש"הסדר והמורל" הוא סרט חסר כל חשיבות, אבל כתצוגת תכלית בימויית הוא מרשים למדי. הקרנה נוספת של "הסדר והמורל" תתקיים בסינמטק חיפה ביום שישי הקרוב.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s