העדינות: Try a little tenderness

מחר, ה-12 באפריל, תתקיים באיטליה מסיבת עיתונאים בה יחשפו המועמדים לפרס הדוד די-דונטלו, פרס האקדמיה האיטלקית לקולנוע. במסורת הקצרה של הבלוג הזה, אני מתכוון לעקוב גם אחרי הנעשה בקולנוע האיטלקי. האם "יש לנו אפיפיור" הבינוני מאוד של נני מורטי יהיה מועמד למשהו? האם הנציג האיטלקי לאוסקר האחרון (שנקנה להפצה בארץ, ומאז נעלמו עקבותיו), "טרהפרמה" של עמנואל קריאלזה (ששני סרטיו הקודמים הופצו בארץ) יוביל במועמדויות? כמה מועמדויות יקבל הזוכה הטרי של פסטיבל ברלין, "הקיסר חייב למות" של האחים טאוויאני (פוסטר יפה יש לסרט הזה)? האם סרטו הבינלאומי של פאולו סורנטינו, "זה חייב להיות המקום" (בקרוב בקולנוע "לב". טרם ראיתי) יקבל הרבה מועמדויות? האם האקדמיה האיטלקית תשכיל לא להתעלם מ"כשהלילה", סרטה העדין והיפה של כריסטינה קומנצ'יני (הוקרן בסינמטק תל אביב לפני כחודשיים. הלוואי שמישהו יקנה אותו להפצה כאן)? והאם האקדמיה האיטלקית תמשיך להראות גיוון בטעמה, ותעניק מועמדויות ל"ברוכים הבאים לצפון", סרט ההמשך ל"ברוכים הבאים לדרום" (שהיה מועמד ל-10 פרסים בשנה שעברה, וזכה באחד), שבעצמו היה רימייק לקומדיה הצרפתית "ברוכים הבאים ל…צפון"? ואילו עוד הפתעות יהיו לאקדמיה האיטלקית?

מחר, ה-12 באפריל, האקדמיה האיטלקית תענה על השאלות האלו. ואני אעקוב כאן, בבלוג. בינתיים רציתי להקדים קצת את החג, ולכתוב קצת על "העדינות", שעולה כאן מחר. כמו "כשהלילה" האיטלקי, גם "העדינות" הוא עיבוד לספר שמבויים לקולנוע ע"י הסופר שכתב את המקור הספרותי. וגם כאן התוצאה יפה לטעמי.

=================================================================

בעולם קשוח ואלים, בעולם ציני ואינטרנסטי, האם יש עדיין מקום לאהבה? האם עדיין יש קיום לעדינות?

אם עניתם "כן"; אם אתם, כמוני, קצת נאיביים, ומסרבים להאמין שכל מעשינו בעולם מונחים על ידי מצפן תועלתני; אם אתם, כמוני, עדיין מבקשים להאמין בקיומו של טוב-לב של אנושי שאינו מותנה בקבלת טובות הנאה בתמורה; אם אתם עדיין מאמינים בכל זה – אז אתם תיהנו מ"העדינות".

זה לא סוד שאני די שפוט של אודרי טוטו. ראיתי 13 מבין 22 סרטי הקולנוע שבהם השתתפה. חלקם היו קומדיות רומנטיות זניחות שהשתפרו בזכות הופעתה האינטלגנטית. חלקם האחר היו דרמות משובחות שהרוויחו מנוכחותה של השחקנית המעולה הזו. לטעמי האישי, התפקיד הטוב יותר שלה היה ב"קוקו לפני שאנל". הדרך שבה היא הקשיחה את גופה כדי להעביר את רוחה העקשנית של קוקו שאנל הצעירה היתה עדות לכך שהיא שחקנית שחושבת ויודעת להעביר רגשות ורעיונות בעזרת עבודה משובחת עם כלי העבודה של כל שחקן ושחקנית – הגוף שלה. ואחרי קומדיה רומנטית זניחה אבל חביבה נוספת ("שקרים יפים", בה היא עברה סוג של סדנת משחק מול נטלי באי המצוינת), היא חוזרת אל המסך הגדול עם "העדינות", שאולי קל להגדיר כקומדיה רומנטית זניחה נוספת, אבל בעיניי זוהי דרמה רומנטית יפהפיה ששווה צפייה.

"העדינות" עוקב אחרי סיפורה של נטלי קר (קר= "לב" בצרפתית). היא צעירה קרייריסטית מצליחה ומאוהבת. הכל טוב. החיים מושלמים. עד שבעלה נהרג בתאונה, והיא צריכה לחיות עם האבל. והיא מתמודדת בעזרת התבודדות. היא עובדת, ואף מתקדמת, אבל חייה הפרטיים עומדים במקום.עד שהיא עושה מעשה אחד לא ברור ולא מוסבר, שמשנה את חייה.

אודרי טוטו והשוודי. "העדינות".

יפה בעיניי איך הבמאים להמשיך לקרוא