באפילה: לזכור, לחתוך את הנשמה, ולא לשכוח

בסופו של דבר, אני חושב ש"באפילה" הוא סרט משובח ומרגש, אבל הוא גם אחת מחוויות הצפייה הקשות שעברו עלי בשנים האחרונות. מזוכיזם קולנועי.

אבל בהתחלה של דבר – זה לא שלא ידעתי את זה מראש. הרי כבר כשנכנסתי לסרט ידעתי שמדובר בסרט שואה שהיה מועמד לאוסקר, ושהבמאית שלו התעסקה עם הנושא הזה בעבר בהצלחה. גם ידעתי שהסרט היה מועמד לאוסקר (לצד "הערת שוליים". שניהם הפסידו ל"פרידה"), כך שידעתי שכנראה יש בו משהו. ידעתי הכל מראש. ובכל זאת, יצאתי מהסרט עם כדור 12 טון בתוך הבטן. היה לי קשה להמשיך עם היום שלי.

לקח לי זמן להיכנס לתוך הראש הקולנועי של "באפילה". בהתחלה לא כל כך אהבתי אותו. בחלקים הראשונים של הסרט הרגשתי שהוא סומך מדי על ידע קודם של הצופים. כידוע, הסרט מספר על השרדותם הבלתי נתפסת של קבוצה קטנה של יהודים בתעלות הביוב של לבוב, פולין, במהלך מלחמת העולם השניה. ולהרגשתי, הסרט יוצא מתוך הנחה שכל מי הולך לראות אותו כבר שמע/ קרא/ למד על השואה משהו. סצינה שנמצאת די בהתחלה, למשל, ובה הפולני מביא ליהודים אוכל, מראה את היהודים מתנפלים על האוכל כמעט בפראות. אגניישקה הולנד הבמאית לא מקדישה זמן להראות שהם רעבים. אנחנו יודעים את זה כי שמענו עדויות של ניצולים בעבר. ועדיין, זה מחריד לראות את זה.

גם תיאורי מערכות היחסים בין היהודים לוקות בחסר. כבר בהתחלה יש מריבה בין שתי אחיות יהודיות. אנחנו לא כל כך מכירים אותן, אבל כבר צריכים להיות מעורבים רגשית בבגידות ובויכוחים. בכלל, פיתוח דמויות היהודים נשאר די שטחי לכל אורך הסרט. זה לא ממש משנה. לאף אחד לא מגיע גורל כזה.

ילדה אחת בחשכה. סיפור יהודי אחד. "באפילה".

שישה מיליון יהודים נספו בשואה. שישה מיליון סיפורים. ועוד אין ספור סיפורים על אנשים שכמעט היו השישה מיליון ואחד. "באפילה" הוא אחד מהסיפורים האלו. והוא לא יותר טוב ולא פחות טוב מאף סיפור אחר. קולנועית הוא עשוי טוב, וצפייה בו מוכיחה שהחסרונות לכאורה שלו הם דווקא היתרונות: הרי פיתוח דמויות היהודים והצמדות למערכות היחסים ביניהם היו הופכים את היצירה הזו למסחטת רגשות נצלנית. דווקא בגלל ההמנעות של אגנשייקה הולנד, דווקא בגלל שהיא לקחה את הצד הכאילו חיצוני (הפולני) – דווקא בגלל זה זהו סיפור שכל כך חותך בנשמה. וזהו לא סיפור בכלל. זו לא אגדה. זו היתה מציאות. בלתי נתפסת, קשה, אכזרית – אבל אמיתית.

הסרט אמנם אינו חוסך בזוועות (אני מזמין את מי שהולך לראות את הסרט הזה לספור כמה עכברים נראים בסרט. יש הרבה. ויש גם דברים הרבה יותר קשים), אבל הוא הופך אותן לדבר שבשגרה. אגניישקה הולנד הבמאית לכאורה לא לוחצת על כפתורי הרגש – ודווקא בגלל זה הסרט מרגש. הסיטואציה כל כך בלתי נתפסת עד שאי אפשר שלא להיחנק.

מצד שני, צריך להבהיר שלא מדובר בסרט מינימליסטי. להפך. מדובר בסרט עשיר קולנועית, מצולם בתנועות חלקות ומרשימות, עם סצינות רבות ניצבים ועם תנועה ושטף סיפורי שזורם במקצועיות מתוקתקת. דבר שלא סותר את העובדה שהולנד הבמאית מראה-לא מראה את הזוועות. אנחנו יודעים שהן שם, אבל לא מקבלים עליהן קלוז-אפ. ובכך אנחנו דווקא סופגים יותר.

אשה אחת בחשיכה. במאית "באפילה". אגניישקה הולנד

לקח לי זמן להבין שהדמות היחידה בסרט שהיא דמות מלאה, שהיא הגיבור של הסרט, היא דווקא הפולני שמציל את היהודים. בהתחלה הוא עושה את זה בשביל כסף. "באפילה" מראה יפה בעזרת עבודת משחק טובה של רוברט ויצ'ביץ' (לא מכיר אותו, אבל מעכשיו אחפש אותו בסרטים פולניים) שמשהו שמתחיל כשעשוע בלתי מזיק, כדרך נוספת לעשות כסף – הופך בצורה הדרגתית למחויבות אנושית ראשונה במעלה להצלת חיים. ואכן – זה סיפור אנושי על אנשים ששורדים בתנאים בלתי אנושיים, ובעיקר על האדם שמאפשר את זה – הפולני שעובר מחוסר איכפתיות לגורל האחר למחויבות לחיים של אחרים תחת סיכון יומיומי לו ולמשפחתו.

הסרט אורך שעתיים וחצי, אבל זהו זמן נחוץ. זהו הזמן הקולנועי שחייבים לעבור בשביל להרגיש ולו חלק מהתקופה הארוכה (11 חודשים) שהיהודים האלו בילו בתעלות הביוב. "באפילה" הוא חוויה קשה מאוד למעבר, אבל באישזהו מקום היא גם חיונית. מבחינה חינוכית, אבל גם מבחינת הבנת המנגנון האנושי – יש אנשים שגם תחת תנאים של אכזריות ידעו לתמרן ולעשות את הדבר הנכון. וגם אם זה מתחיל כמעשה תועלתי (רווח כספי), הזמן המתמשך גורם לגיבור הסרט להבין שמדובר באנשים, בני אנוש, שזכאים לחיות כמו כל אחד אחר, יהודי או לא יהודי, גם אם השלטון הפשיסטי אומר אחרת.

"באפילה" הוא חוויה קשה, אבל הכרחית. בניגוד לשיעורי הסטוריית השואה בבית הספר, "באפילה" הוא המחשה רגשית  שתחרוט את זכרון השואה בצורה עמוקה יותר בכל מי שיצפה בו הרבה יותר טוב מאשר כל שיעורי השואה הדידקטיים. זה אמנם סיפור אחד פרטי, והוא לאו דווקא מייצג. אבל זה מבוא חשוב להבנת מה שהיה שם.

אי אפשר לכתוב על סרט כזה: סרט טוב, לכו לראות. זה אכן סרט טוב, ואני אכן ממליץ לראותו, אבל צריך לומר גם: מומלץ לבוא מוכנים נפשית. ומומלץ לא לתכנן שום תכניות אחרות לאותו יום. אי אפשר לעשות שום דבר אחרי שרואים את הסרט הזה. חוץ מאולי לשתות כוס קפה, ולנסות להתחיל לעכל.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s