אנקת גבהים: סרט מלוכלך

לפני הכל, אני חייב להבהיר: לא קראתי את הספר. לא הכרתי את הסיפור לפני שראיתי את הסרט. לא ראיתי גם גרסאות קודמות של עיבודים טלויזיוניים ו/או קולנועיים ל"אנקת גבהים". כך שמבחינה זו באתי לסרט "נקי" יותר מהרגיל. מצד שני, אני כן מכיר את הבמאית הזו. ראיתי ואהבתי את שני סרטיה הקודמים (ואף יצא לי לראות את סרטה הקצר זוכה האוסקר "צרעה"). היה מישהו שכינה אותה פעם "קן לואץ' ממין נקבה". היא היתה ידועה כאחת שמתעסקת בבעיותיהם (בעיקר בעיותיהן) של הדפוקים והזרוקים. סרטיה הם ריאליזם בוטה וקשוח, עם קורטוב של פיוט. אבל עם כל ההערכה שיש לי לאנדריאה ארנולד הבמאית, גם אני חייב להודות: "אנקת גבהים", הנסיון של אנדריאה ארנולד להזריק ריאליזם לסיפור ויקטוריאני קלאסי, הוא בסופו של דבר סרט די בלתי נסבל.

כמו ב"מחוץ למים" סרטה הקודם, גם כאן הפריים אינו פריים רחב, אלא פריים מוקטן. זו נראתה כבחירה משונה גם אז, אבל כאן זה כבר מרגיז. "מחוץ למים" התרכז בסיפור התבגרות של נערה אנגלייה מהמעמד הנמוך. איכשהו זה התאים. "אנקת גבהים" הוא סיפור אהבה בין נער אסופי לבין הנערה במשפחה שלוקחת אותו תחת חסותה במאה ה-19. זה לא מתאים. יש לא מעט צילומי נוף (שהיו יכולים להיות) מפעימים, אם היו במסך רחב. אבל במסך המלבני הצר, זה לא עובר.

אנקת גבהים. התמונה יפה. הסרט לא.

אבל אולי זה להמשיך לקרוא