אנקת גבהים: סרט מלוכלך

לפני הכל, אני חייב להבהיר: לא קראתי את הספר. לא הכרתי את הסיפור לפני שראיתי את הסרט. לא ראיתי גם גרסאות קודמות של עיבודים טלויזיוניים ו/או קולנועיים ל"אנקת גבהים". כך שמבחינה זו באתי לסרט "נקי" יותר מהרגיל. מצד שני, אני כן מכיר את הבמאית הזו. ראיתי ואהבתי את שני סרטיה הקודמים (ואף יצא לי לראות את סרטה הקצר זוכה האוסקר "צרעה"). היה מישהו שכינה אותה פעם "קן לואץ' ממין נקבה". היא היתה ידועה כאחת שמתעסקת בבעיותיהם (בעיקר בעיותיהן) של הדפוקים והזרוקים. סרטיה הם ריאליזם בוטה וקשוח, עם קורטוב של פיוט. אבל עם כל ההערכה שיש לי לאנדריאה ארנולד הבמאית, גם אני חייב להודות: "אנקת גבהים", הנסיון של אנדריאה ארנולד להזריק ריאליזם לסיפור ויקטוריאני קלאסי, הוא בסופו של דבר סרט די בלתי נסבל.

כמו ב"מחוץ למים" סרטה הקודם, גם כאן הפריים אינו פריים רחב, אלא פריים מוקטן. זו נראתה כבחירה משונה גם אז, אבל כאן זה כבר מרגיז. "מחוץ למים" התרכז בסיפור התבגרות של נערה אנגלייה מהמעמד הנמוך. איכשהו זה התאים. "אנקת גבהים" הוא סיפור אהבה בין נער אסופי לבין הנערה במשפחה שלוקחת אותו תחת חסותה במאה ה-19. זה לא מתאים. יש לא מעט צילומי נוף (שהיו יכולים להיות) מפעימים, אם היו במסך רחב. אבל במסך המלבני הצר, זה לא עובר.

אנקת גבהים. התמונה יפה. הסרט לא.

אבל אולי זה כן מתאים. "אנקת גבהים" בגרסת אנדריאה ארנולד הוא סרט מלוכלך בכוונה. ארנולד כנראה התכוונה לעשות דוגמה. הרי כבר סרטה הראשון, "דרך אדומה" היה פרויקט שנהגה במעבדתו של לארס פון טרייר הדני (היו אמורים להיות תוספים לפרויקט הזה, שמעולם לא יצאו לפועל). לארס פון טרייר נוהג לכתוב את שמות סרטיו כאילו הם מרוחים על לוח. כבר בסצינה הראשונה של "אנקת גבהים" נראה שמו של הגיבור, הית'קליף, מרוח על קיר. כבר אז ברור לאן היא חותרת. המצלמה, לאורך כל הסרט, מוחזקת ביד, ולרגעים לא מעטים התמונה רועדת, לפעמים ללא פוקוס, לפעמים גם עד כדי חוסר יכולת להבחין מה בעצם קורה. אנדריאה ארנולד עושה כל שביכולתה ללכלך את הפריים, אבל במקום לנהוג בשיטה הדנית, ולעדן בעזרת עריכה, משחק, וגם צילום – היא רק מעמיסה עוד ועוד. מהר מאוד התנתקתי רגשית, ונשארתי מנותק לכל אורך השעתיים. יש בסרטים של לארס פון טרייר שיטת צילום שאני נוהג לקרוא לה "מצלמה נושמת". המצלמה אמנם מוחזקת ביד, רועדת, אבל היא זזה בקצב הנשימות של הצלם, שמסתנכרן ברגעים מסוימים לקצב הנשימות של הדמות בסצינה ספיציפית. ולכן גם ברגעים מסוימים הסרטים האלו מרגשים מאוד – הצילום לחלוטין מביע את רגשות הדמויות. אנדריאה ארנולד לא היתה בשיעור הזה. היא פשוט משתוללת עם המצלמה.

ובנוסף: הנער אינו פותח את פיו במשך חלק גדול מהזמן. למעשה, בעשר הדקות הראשונות הוא אינו מדבר כלל. באותן דקות יש סצינה בה הנערה מלמדת אותו את שמות נוצות שונות. זה כאילו שמישהו מהציויליזציה מלמד את נער הג'ונגל מילים בסיסיות. שתי סצינות לאחר מכן, הוא מתבקש לבחור בין שני סוסים, והוא אומר באנגלית רהוטה: "את האפור". כלומר: הוא לא אידיוט. הוא רק עושה את עצמו. או בעצם: זה מה שאנדריאה ארנולד עושה ממנו. שתקנותו אינה מתפרשת כמסתורית וסקסית, אלא כביטוי לבערותו. נראה כאילו לנערה יש עליונות על הצועני האסופי, ולכן סיפור האהבה אינו אמין.

יש שרירותיות מסוימת בדרך בה אנריאה ארנולד מוליכה את הסיפור. שלושה מקרי מוות יש בסיפור. שניים מהם אינם נראים, ואנו עוברים מיד אל תיאור ההלוויה – כאילו כדי שנבין לבד. אבל משהו שם פשוט מדי. אולי אפילו פשטני מדי. לאחר חצי סרט ישנו מעבר זמן (יפה כשלעצמו) והסיפור עובר אל אותן דמויות בחייהן הבוגרים. השחקנית היחידה שיוצאת טוב מהסרט הזה היא אחת בשם קיה סקודלריו. היא היחידה שמצליחה להעביר תבונה רגשית עצורה אך סוערת. היא היחידה שהייתי רוצה לראות שוב בסרטים אחרים. כל שאר השחקנים, כמו הבמאית, מוחצנים, מוגזמים, ובעיקר עצבניים.

אם בסרטים קודמים העצבנות הטבעית של חוסר מנוחה נערי היו מובנים אל תוך הדמות, והסגנון תאם את הסיפור, ההרגשה ב"אנקת גבהים" היא שהפעם הסגנון כופה את עצמו על הסיפור. וזה יוצר סרט מלאכותי. למרבה הצער, אנדריאה ארנולד הלכה לאיבוד לגמרי ב"אנקת גבהים". בחלק השני היא משתמשת מדי פעם בפלשבקים מיותרים לחלק הראשון. היא משלבת מדי פעם שוטים של ציפורים כלואות בכלוב (הו, הסמליות), או כאלו שעפות בעמק (שוב: הו, הסמליות). היא אכזרית מאוד בטיפול בחיות (סצינת שחיטה אחת, וגם סתם התאכזרות לכלבים חמודים), ויש גם סצינה נקרופילית אחת.הכל, כנראה, כדי להציל את הבלתי ניתן להצלה: את הסרט עצמו. כי אם זה לא נמצא בסצינות עצמן, בדינמיקה בין השחקנים – אף בחירה סגנונית לא תציל את זה. וכל הכיעור הזה, בתוספת צילום עצבני במיוחד, הופכים את "אנקת גבהים" מודל  2011 לסרט די בלתי נסבל.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s