ברברה: הסטוריה וסיפורים על הסטוריה

אני בדרך כלל לא נוהג להעלות כאן בבלוג פוסטים על סרטים שאין לקהל הרחב אפשרות לראות, מכיוון שאין להם הקרנות נוספות מתוכננות (מסחריות, או הקרנות פסטיבליות).

אבל 1: כבר כמה ימים לא העליתי כאן פוסט (מכיוון שלא היה לי על מה לכתוב)

אבל 2: הסרט שראיתי אתמול היה ממש מצוין לטעמי.

אבל 3: הזכרתי את הסרט הזה כאן בבלוג כשסיקרתי את טקס פרסי האקדמיה הגרמנית, והפוסט הזה יהיה סוג של סגירת מעגל (עד, שאולי, הסרט הזה יוקרן מסחרית בארץ, מתישהו, בעתיד הרחוק).

ובכן, "ברברה"

נינה הוס ב"ברברה"

יש סצינה בחלק השני של הסרט שהיא לכאורה סתמית, אבל בה לדעתי טמון המפתח להבנה העמוקה שלו: "ברברה" מספר על רופאה בשם ברברה, שחיה במזרח גרמניה הקומוניסטית ב-1980. היא רוצה לברוח למערב הדמוקרטי, אל אהבה שמחכה לה, אבל בינתיים, השלטון הקומוניסטי, בעזרת המשטרה החשאית, הרחיקו אותה אל מושבת עונשין, ואל עבודה בבית חולים נידח בעיירה קטנה ושכוחת אל. במהלך עבודתה, ובעודה מתכננת את הבריחה, נוצר קשר בינה לבין רופא שעובד איתה בבית החולים. באחת הסצינות הוא מתוודה בפניה שהוא נשלח לכאן בעקבות איזושהי פאשלה רפואית בעברו. הסצינה שאני מתייחס אליה היא לכאורה פשוטה: הוא מזמין אותה אליו לארוחה. היא מגיעה, ועד שהוא מבשל במטבח, היא בוחנת את הספרים שבביתו. הוא נותן לה אחד מהם במתנה. הספר מרכז סיפורי רופאים שונים.

ההסטוריה שלנו מרוכזת בספרי הסטוריה, ואנו לומדים אותה בבית הספר, או קוראים בעיתון (או כיום, באינטרנט). אבל האם זו באמת להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת