ההתחלפות: עבודה נעימה

צריך לכתוב בזהירות על "ההתחלפות". מצד אחד זה סרט מהנה, חכם, ומעניין. מצד שני, הוא עושה מאמץ לא להתחבב על הצופים. זה סרט שדורש סבלנות. יותר מזה, זה סרט שדורש עבודה מצד הצופה. זה לא סרט כדי לבוא לקולנוע, להתרווח בכסא, לאכול פופקורן, ולצחוק. יש בו צחוקים, אבל זה לא העניין. זה סרט שכל הזמן המוח צריך לעבוד בו. הרגש מגיע רק אחרי המוח. וצריך לעבוד בשביל זה.

את ההתרשמות הראשונית שלי מ"ההתחלפות" כתבתי כאן, כשראיתי אותו בפסטיבל חיפה. מאז ראיתי אותו בשנית, ונשארתי עם אותו רושם: לא הכל עובד בו, אבל הוא בכל זאת צפייה כדאית. והוא דורש עבודה מהצופה בעיקר כי הדמות הראשית לא מתקשרת. לא עם הסביבה, ובגלל זה גם לא איתי, הצופה. הרבה סצינות בסרט מתחילות כשהדמות הראשית שלנו מתבוננת בסביבה שלו. גם אם יש דמות נוספת בסביבה, לרוב גיבורנו לא יתחיל בשיחה. להפך, הוא ילטוש בדמות השניה מבט חולמני ומתמשך. עד כדי כך שהרבה פעמים דמות המשנה תשאל אותו :"מה?!". וזה עובר לצופים באולם. כמו שהדמות הראשית מסתכלת על חייה שלה עצמה כצופה מבחוץ, כך גם אנו לא מצליחים להיות מעורבים רגשית בחייו, ומשתוממים מהשיוט שלה במרחב, עד שגם אנחנו נשאל "מה?!".

אבל עם קצת סבלנות זה מגיע. בהדרגתיות זה מתחיל להיות להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת