ההתחלפות: עבודה נעימה

צריך לכתוב בזהירות על "ההתחלפות". מצד אחד זה סרט מהנה, חכם, ומעניין. מצד שני, הוא עושה מאמץ לא להתחבב על הצופים. זה סרט שדורש סבלנות. יותר מזה, זה סרט שדורש עבודה מצד הצופה. זה לא סרט כדי לבוא לקולנוע, להתרווח בכסא, לאכול פופקורן, ולצחוק. יש בו צחוקים, אבל זה לא העניין. זה סרט שכל הזמן המוח צריך לעבוד בו. הרגש מגיע רק אחרי המוח. וצריך לעבוד בשביל זה.

את ההתרשמות הראשונית שלי מ"ההתחלפות" כתבתי כאן, כשראיתי אותו בפסטיבל חיפה. מאז ראיתי אותו בשנית, ונשארתי עם אותו רושם: לא הכל עובד בו, אבל הוא בכל זאת צפייה כדאית. והוא דורש עבודה מהצופה בעיקר כי הדמות הראשית לא מתקשרת. לא עם הסביבה, ובגלל זה גם לא איתי, הצופה. הרבה סצינות בסרט מתחילות כשהדמות הראשית שלנו מתבוננת בסביבה שלו. גם אם יש דמות נוספת בסביבה, לרוב גיבורנו לא יתחיל בשיחה. להפך, הוא ילטוש בדמות השניה מבט חולמני ומתמשך. עד כדי כך שהרבה פעמים דמות המשנה תשאל אותו :"מה?!". וזה עובר לצופים באולם. כמו שהדמות הראשית מסתכלת על חייה שלה עצמה כצופה מבחוץ, כך גם אנו לא מצליחים להיות מעורבים רגשית בחייו, ומשתוממים מהשיוט שלה במרחב, עד שגם אנחנו נשאל "מה?!".

אבל עם קצת סבלנות זה מגיע. בהדרגתיות זה מתחיל להיות מוזר יותר ויותר, ואנחנו מתחילים להיות עדים לאדם שלאט לאט מאבד קשר עם המציאות היומיומית. ודווקא הניתוק הזה, במידה מסוימת איבוד השפיות הזה, דווקא זה מחבר אותנו לדמות הפלגמתית הזו. היא לא ממש יודעת להסביר מה עובר עליה, ואנחנו צריכים לפענח לבד. אבל כשמצטרף השכן (דב נבון, מצוין בתפקיד דמות שנמצאת באמצע המסע שהדמות הראשית רק התחילה), הוא מתחיל לשקף את התהליך הזה בצורה ברורה יותר, הגיונית יותר, ואז הסרט הופך להיות רגשי יותר, וסוחף יותר.

"ההתחלפות" הוא סרט של התבוננות בחיים. לפעמים משעשעת, לפעמים אכזרית, אבל התבוננות. על אדם שנמצא בצד של החיים, שלא באמת חי אותם, ובאופן פרדוקסלי, דווקא כשהוא יוצא מהחיים שלו – דווקא אז הוא חווה אותם.

רותם קינן ושרון טל ב"התחלפות"

השחקנים שערן קולירין בחר לסרט שלו לא מוכרים, אבל נהדרים. מאז שראיתי את הסרט לראשונה בפסטיבל חיפה, הספקתי גם לצפות ברותם קינן באחד הפרקים של דרמת המשטרה "אחת-אפס-אפס". הוא שיחק שם פסיכופט מאיים. והאמת שגם ב"התחלפות" הוא פסיכי למדי. הוא הליהוק המושלם לאדם שמאבד שפיות באיטיות. אבל יותר ממנו נוגעת ללב שרון טל בתפקיד אשתו. היא איתו, על ידו, אוהבת אותו, אבל לא מצליחה להבין את התהליך שעובר עליו. אם הכל בסדר בחיים שלהם, אז למה לשנות? היא רואה שמשהו עובר עליו, אבל היא לא מצליחה להבין את עצם העניין. והחיים המסודרים והטובים שלהם מתפוררים לה בין הידיים בלי סיבה נראית לעין. וכמובן דב נבון, בתפקיד השכן המטורלל, גם הוא מצחיק ונוגע ללב בהבנה שלו את התהליך שהדמות הראשית עוברת.

אבל הסוף של הסרט הרגיש לי לא נכון* . הסרט מציג בעיה, תהליך, מחשבה, אבל לא מגיע למסקנה, לפתרון. כמו העיסוק האקדמי המחקרי של הדמות הראשית, יש כאן ניסוי בחיים, אבל בלי מסקנות. "ההתחלפות", לפיכך, הוא סיפור מעניין, מרגש לעיתים, מצחיק (מאוד) ברגעים אחרים, אבל לא ממומש עד הסוף. ובכל זאת, הוא שווה את המאמץ. זה סרט של התמודדות לא קונבנציונלית  – של הדמות הראשית עם החיים, ושל צופה הקולנוע עם סרט חידתי במידה מסוימת, שגם פתרון חלקי שלה משאיר אחריו משקע מסוים.

* ראיתי את הסרט פעמיים, אבל מסתבר שלסרט שעולה היום על המסכים יש סוף שונה ממה שאני ראיתי. ועדיין, כמו שערן קולירין אומר בעצמו, זה לא משנה באמת את המהות של הסרט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s