דוקאביב 2012: כוכב השבלול

איכשהו נדמה לי שהפסטיבל הדוקומנטרי המתקיים בסינמטק תל אביב מאז יום חמישי האחרון עובר בשקט יחסי, עם לא הרבה כיסוי תקשורתי. נדמה לי שבשנים עברו היה יותר עניין סביב הפסטיבל הזה. אז הנה אני בא לתרום את תרומתי הצנועה. ראיתי היום את אחד הסרטים המסקרנים בסצינה הדוקומנטרית העולמית השנה. שמו "כוכב השבלול", והוא מגיע מדרום קוריאה.

גיבור "כוכב השבלול" ואשתו השבלולה

בסך הכל, אני מבין את הרעש סביבו. זה סרט מעניין ויפה, עם כמה רגעים מרגשים למדי, אם כי הוא אולי קצת ארוך מדי, ויש לו קצת בטן רכה. "כוכב השבלול" עוקב בעיקרו אחרי אדם עיוור וכבד שמיעה ואחרי בת זוגו, אישה נמוכת קומה שכל חושיה פועלים. היא אמנם העיניים והאוזניים שלו, אבל היא גם האהבה הגדולה של חייו, והוא האהבה הגדולה של חייה. היא מתופפת לו על אצבעותיו, והוא מחבר את הנגיעות שלה לאותיות, ואת האותיות למילים. היא הולכת איתו לכל מקום כמעט (כולל לשיעורי עברית), אבל גיבור הסרט עושה כל מאמץ להיות עצמאי. אחת הסצינות הכי יפות בסרט מתארת החלפת נורה בתקרת חדר השינה. לכל אחד מאיתנו זו עבודה של שתי דקות. לזוג הזה זו משימה מסובכת: הוא עיוור וכבד שמיעה, והיא נמוכה מאוד. הם מבצעים את החלפת הנורה בשיתוף פעולה מושלם: הוא עומד על המיטה (הוא יחסית גבוה), והיא מדריכה אותו.

סוד הקסם של הסרט, מעבר לנגישות והנדיבות של הגיבורים כלפי הבמאי (ודרכו כלפינו, הצופים) הוא בגישה הבימויית של חוסר התערבות כמעט מוחלט. במשך רוב הסרט הבמאי נוקט בשיטת ה"זבוב על הקיר". הוא נותן לדברים לקרות, והוא מחבר את זה בחדר העריכה. ואני לא מכיר את הבמאי הזה, אבל הוא דואג לצלם את הסרט נהדר, במה שנראה כמו צילום מתוכנן ולא דוקומנטרי בכלל, והוא דואג להדק את הסצינות בעריכה ליחידות מתוזמנות היטב. אותה החלפת נורה לקחה, אני משער,כרבע שעה במציאות. בסרט היא נמשכת כשתיים-שלוש דקות. והעריכה מקפידה לשנות זויות צילום (היו רגעים שחשבתי שהסרט צולם בשתי מצלמות. ומצד שני לא רואים בסרט מצלמות בכלל. הן לא משתקפות בראי, ולא מצלמות אחת את השניה, אז אולי היתה רק מצלמה אחת), וכך לשמור את הסרט רענן כל הזמן. כך שרוב הסרט אני פשוט יושב מוקסם משני האנשים האלו, מהחיים העשירים שלהם, ומהנחישות שלהם לנצח את המגבלות בעזרת האהבה.

אבל צריך לומר גם שלסרט אין חוט שדרה עלילתי המוביל אותי, הצופה, מנקודה לנקודה. ישנן כל מיני אפיזודות בחייהם של הזוג (מפגש עם חברים, העלאת הצגת תיאטרון על חייהם של העוורים וכבדי השמיעה, ועוד כהנה וכהנה) – אבל אין דבר שמוביל לדבר. למעשה היה ניתן לקצר את הסרט, או לעצור אותו בכל רגע נתון, והאפקט שלו לא היה משתנה. היו בסרט כמה רגעים שבהם העפעפיים שלי ביקשו מנוחה (במיוחד בסצינת חיבוק עצים שנראתה לי אפעס…תמוהה). אבל כמכלול "כוכב השבלול" אכן מספק את הסחורה, והוא סרט עדין ויפה על אנשים שלא מוכנים להיכנע לחיים. הסרט כבר זכה בפרס ב-IDFA, והוא הוצג לא מזמן בפסטיבל טרייבקה. יש עליו דיבור, ולא מן הנמנע שהסרט ימשיך להסתובב בסצינה העולמית עוד כמה וכמה חודשים, ואולי גם ייכנס לשיקולי האוסקר הבא. כדאי לראות אותו כבר עכשיו, בדוקאביב.

עוד הקרנה של "כוכב השבלול": בשבת הקרובה, ה-12/05, בסינמטק תל אביב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s