דוקאביב 2012: בריונות

קודם כל צריך לומר: הפתעה נעימה. "בריונות" מוקרן בפסטיבל דוקאביב מעותק 35 מ"מ עם כותרות תרגום בעברית בגוף הסרט. הסרט יופץ בקרוב בישראל בהפצה מצומצמת, ומי שאין לו אפשרות לצפות בסרט השבוע במסגרת הפסטיבל יוכל להשלים צפייה במועד מאוחר יותר.

והסרט עצמו: מצד אחד, "בריונות" הוא סרט חשוב. הוא יותר סרט חשוב מאשר הוא סרט טוב. הוא מסמך חינוכי. פדגוגי כזה. עם מסר. מצד שני, איכשהו, ברוב דקות הסרט, זה לא פוגם בעניין הקולנועי שבו. מצאתי את עצמי מנגב את הדמעות לא פעם. ובמקרים מסוימים מצאתי את עצמי כמעט צועק על המסך מחוסר אונים (מה שאומר שהייתי מעורב רגשית בחיי הדמויות שבסרט. מה שאומר שיש כאן סרט, ולא רק מסמך פדגוגי).

"בריונות" עוקב אחרי מספר דמויות שהיו קורבן של אלימות בבתי הספר. הורים שולחים את הילדים שלהם לבתי הספר, אבל כבר באוטובוסים הצהובים שלוקחים אותם לשם לא מדובר בחווית למידה סטנדרטית. מדובר בשדה קרב של ממש, שבו החזק משפיל ומתעלל בחלש. לא כולם כריזמטים ומקובלים. יש גם עדינים, שקטים, מופנמים, פחות יפים – וכשהחזקים והרעים קולטים את הריח שלהם, כמו כלבי ציד, הם מתבייתים עליהם, מציקים, מרביצים, מתעלקים, מקניטים, מעליבים, והכי חשוב – לא עוזבים.

זה לא אוטובוס תלמידים. זה שדה קרב. מתוך "בריונות"

"בריונות" מתחקה אחר כמה דמויות שהיו אובייקטים להצקות מתמשכות מצד בריונים. חלק מהם חוזרים עם צלקות מהמכות. כולם חוזרים עם צלקות נפשיות. חלק מהם חוזרים בארון. ו"בריונות" נצמד לסיפורים העצובים של האנשים הפחות חזקים. הוא עוקב אחרי החיים הבלתי נסבלים שלהם, בצל ההערצה האמריקאית של הכוח. הרגעים הכי מייאשים הם הרגעים שבהם דווקא הם נמצאים אשמים. המבוגרים האחראים (המורים בבית הספר, המנהלים, ואפילו ההורים) איכשהו תמיד נוזפים בהם. ההורים שואלים "למה לא הרבצת חזרה?", וכשקפיץ הסבלנות פוקע, והילד המושפל מוציא את כל התסכול שלו – הוא שוב נמצא אשם. נדמה כאילו אין תשובה צודקת לאלימות המתפרצת בשדה הקרב הבית ספרי.

התשובה נמצאת באקטיביזם שהסרט מטיף אליו: הורים שאיבדו את ילדיהם כתוצאה מההתעללות שהם סבלו יוצאים במסע תקשורתי לעורר מודעות לתופעה, ובעזרתה לטפל בבעיה הזו, ובעצם להציל חיים. והסרט הזה הוא בעצם חלק מהקמפיין להצלת הנפשות הזה. זה תעמולתי, וזה מקומם אותי כצופה קולנוע באיזשהו אופן, אבל מצד שני, אין מה לעשות, זה אפקטיבי, מרגש, וגורם לך לרצות להוציא כמה ג'ובות ולתרום לגופים האלו.

"בריונות" הוא סרט חינוכי וחשוב שעוד יעשה סיבובים של הקרנות מיוחדות בפני בתי ספר, אבל הוא צפייה כדאית בפני עצמה, כקולנוע דוקומנטרי עשוי היטב. ולא צריך את מקרי המוות מסוף השבוע האחרון בבאר שבע וברחובות כדי להבין שאמריקה האלימה לא נמצאת רק באמריקה. היא גם כאן. ממש כאן. והסרט הזה, עצוב לומר, הוא על החיים שלנו כאן, בצל האלימות.

אמר מי שאמר: "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא". אם להיות ריאליים, הסרט הזה לבדו לא ישנה את העולם. אבל הוא אולי כן יציל נפש אחת או שתיים. הוא אולי כן יעשה שינוי. קטן. מיקרוסקופי. אבל שינוי. שהוא כמו עולם מלא. בתנאי שתראו אותו.

הקרנות נוספות של "בריונות" במסגרת דוקאביב:

ביום חמישי, ה-10/05, ובשבת, ה-12/05, בסינמטק תל אביב. ובמועדים מאוחרים יותר (לא ידועים כרגע) הסרט יופץ מסחרית. כדאי להקדים ולראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s