דוקאביב 2012: מתערבים

זה אחד הסרטים הדוקומנטרים המדוברים ביותר בעולם בשנה האחרונה.

בשנה שעברה, כש"מתערבים" לא נכלל בשורט-ליסט לאוסקר בקטגוריית הדוקומנטרי, היתה מחאה אינטרנטית של בלוגי קולנוע.

הסרט הזה עשה סיבוב עולמי, ושמעתי עליו לא מעט.

כך שהיו לי ציפיות גדולות ממנו. אבל אחרי שראיתי, זה מפח נפש גדול.

כמו "בריונות", גם כאן מדובר בסרט חשוב המתעסק בבעיית האלימות בארה"ב. אבל "בריונות" השכיל להיצמד לחיי מספר דמויות, ולהיות איתן תוך כדי שהאירועים מתרחשים. עצם ההצמדות של "בריונות" לאירועים ולדמויות קושרת אותנו רגשית לגורלן, ודרך הלב שלנו המוח מבין את חומרת התופעה. "מתערבים" מוותר על הלב שלי. הוא הולך ישר לראש.

זאת אמינה. אחת מה"מתערבים". אשה טובה עם כוונות טובות. חבל שהסרט פחות טוב.

אמנם גם "מתערבים" עוקב אחרי מספר דמויות לאורך שנה. עיקר סיפורו נוגע לגוף שנקרא "הפסקת אש", המורכב ברובו מפושעים לשעבר, גנבים לשעבר, רוצחים לשעבר, חברי כנופיות לשעבר, אסירים לשעבר – אנשים שטעמו מהצד החמוץ של החיים, ועכשיו, משהתבגרו ומאסו בכך, הם מקיימים את הגוף הזה שמטרתו לשים סוף לאלימות ברחובות ולהציל חיים. ודווקא בגלל שהם היו שם, ודווקא בגלל שהם מכירים את השפה, את המניעים, ואת דרכי המחשבה של חברי הכנופיות הצעירים של היום, שמשקפים את מה שהם היו עד לא מזמן – דווקא זה נותן להם משנה תוקף לבוא אליהם ולומר: אני יודע מה את/ה מרגיש/ה. הייתי שם. עברתי את זה. ואני יכול לומר לך – את/ה לא חייב/ת לעבור את זה. אתה/ יכול/ה להיות טוב/ה יותר ממני.

"מתערבים" מתייחס לעובדה שחלק מהדברים שהם עושים הוא לפעול תוך כדי מריבות שפורצות בזמן אמת, ולנסות להרגיע לפני שהסכינים נשלפות. בשאר הזמן הם מתערבים בחיי האנשים, מדברים איתם, מנסים לשכנע אותם לוותר על חיי האלימות.

עד כאן, הכל טוב ויפה. אבל בעוד ש"בריונות" עקב אחרי הדמויות ואחרי מה שקורה להן, "מתערבים" הוא בעצם פרשנות מתמשכת על אירועים, מבלי להראות כמעט את האירועים עצמם.

רוב הסרט מתנהל בערך כך: ראיון עם אחד המתערבים. הוא מספר "קיבלנו קריאה על מהומה ברחוב הזה והזה". המצלמה עוברת להראות חלק מהאירוע, אבל קולו של המתערב ממשיך ללוות את הצילומים לכל אורך הסצינה בוויס אובר. הוא ממשיך להסביר לנו מה קורה, כאילו הוא פרשן ספורט. זה הרי חוק קולנועי ידוע: אל תדבר את מה שאתה יכול להראות. אבל "מתערבים" מדבר. כמה שהוא מדבר. הוא מהר מאוד איבד אותי. מרוב דיבורים והסברים לא רואים את הדבר האמיתי. זה אולי קשה להאמין, אבל צופה הקולנוע אינטליגנט מספיק בשביל לקלוט ולהבין. במקום לערוך את האירועים כדי שנבין, "מתערבים" הוא בעיקרו סדרה בלתי נגמרת של פרשנויות והסברים של האירועים. ובגלל זה הלב שלי מסרב את לעכל. במקום לערב אותי רגשית בחיי הדמויות ע"י צילומים של החיים שלהם, מספרים לנו את החיים שלהם.אז הראש מבין. אבל הלב לא.

יש רק סצינה אחת מצוינת בסרט. והסצינה הזו מדגימה את כל מה שדפוק בסרט. בסצינה הזו (שנמצאת כרבע שעה לפני הסוף), בחור צעיר בן 17, משוחרר טרי מהכלא, חוזר אל המספרה אותה הוא שדד כדי לבקש סליחה ומחילה מהבעלים. זאת הסצינה היחידה בה הבמאי נותן לאירועים להתרחש מבלי להסביר אותם. במספרה נמצאת אישה אחת שהיתה באותו אירוע בו הילד הזה שלף אקדח ואיים עליה. הזכרונות העולים, הבעת החרטה האמיתית, וההוכחה שאפשר גם אחרת – כל אלו צפים אל פני השטח בסצינה אחת מרגשת שמתרחשת מול עינינו. אבל זאת סצינה אחת. כחמש דקות מרגשות בתוך יותר משעתיים של סרט הסברה עם כוונות טובות, אבל עם מעט קולנוע.

אז אני רק אדם אחד לא ממש חשוב. ויש הרבה אנשים חשובים ממני בהרבה שטוענים ש"מתערבים" הוא סרט דוקומנטרי מצוין. לטעמי הם טועים.

מי שרוצה לבדוק בעצמו, יכול לראות את הסרט מחר, יום שישי, בסינמטק תל אביב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s