פרסי אופיר 2012: טיארה

תעשו נסיון: תחפשו בבוידעם שלכם את מכשיר הוידאו הישן. תנסו לחבר אותו לטלויזיה שלכם. תורידו מהבוידעם גם כמה קלטות VHS שמעלות שם אבק. תכניסו למכשיר את הקלטת עם הסרט שאתם הכי אוהבים, זה שהקלטתם מהטלויזיה פעם. האם אתם נהנים מחוויית הצפייה ? האם האיכות הזוועתית לא מעיבה על ההנאה?

זו בערך חוויית הצפייה שלי ב"טיארה". ניכר מעל לכל ספק שהסרט נעשה מדם ליבו של טומי לנג, הבמאי. יש בו כנות עמוקה, ונסיון אמיתי לספר את הסיפור של אנשי הגיל השני, שעברו כבר משהו בחיים, אבל הם עדיין לא זקנים מדי בשביל לותר על החיים לגמרי, ולחכות למוות. יש ב"טיארה" אפילו תסריט לא רע בכלל, עם כמה דיאלוגים מושחזים ונחמדים, ושחקן אחד ממש טוב. אבל ההעברה של כל זה למסך הקולנוע נראית פשוט רע. אי אפשר להתייחס ממש ברצינות לסרט קולנוע שנראה כאילו הוא מוקרן מקלטת וידאו ישנה. ואי אפשר להתייחס ברצינות לסרט שבמהלך הצפייה בו התחלתי לשחק עם עצמי את משחק "הציור השבועי לילד" של ג'קי: ילדים יקרים, האם תוכלו למצוא את הפנס בפריים? אחרי הפעם השלישית שזיהיתי פנס הפסקתי לשחק.

ר"ל: "טיארה" הוא נסיון לעשות דרמה מרגשת וסוחפת על להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת