הנותנת: תמיד אישה

את "הנותנת" ראיתי לראשונה בקיץ שעבר, בהקרנות האקדמיה (וכתבתי עליו כאן). לאחרונה חזרתי לסרט, וראיתי אותו בשנית. היו דברים שהתחדדו אצלי בצפיה שניה. היו דברים שלא הבנתי בצפייה ראשונה, ותפסתי אותם רק עכשיו. אבל המסקנה היא אותה מסקנה: "הנותנת" הוא סרט מרשים עד מאוד, אבל גם קצת לוקה בחסר.

היו שראו ב"נותנת" נסיון של הגר בן אשר לחקות את לארס פון טרייר. בעיקר בנועזות של סצינות הסקס שבו, וביחס הלא מחמיא למין הנשי כולו. אני לא נמנה עם אלו שחושב שלארס פון טרייר שונא נשים (אני חושב שזה יותר מורכב). בפוסט שהקדשתי ל"מלנכוליה" הנפלא כתבתי:

רבות נכתב בעבר על היחס של לארס פון טרייר לנשים. נכתב הרבה על ההתעללות שלו בנשים בפרט (ב"דוגוויל", למשל) ובאנשים בכלל. ב"מלנכוליה" ניתן לראות שהגברים לאט לאט נעלמים מהנוף. הגברים הם השקרנים המזויפים. הם אלו שמסבנים אותנו עם ה"יהיה בסדר" שלהם. הם אלו שיודעים שהאסון יגיע, אבל מעדיפים לשחק אותה גיבורים. הנשים אומרות אמת. הן אולי נתפסות כהיסטריות, אבל הן לא מסבנות אף אחד. ובסופו של דבר, הן היחידות שעומדות אל מול הסכנה בעצמן.

סוף הסרט, אגב, מביא איתו טוויסט לסיפור הזה: סוף הסרט בעצם מאשים את הנשים בטבע הגברים. הרי ממי יונק הגבר את טבעו אם לא מאימו? ואם האישה אומרת לכולם את האמת מבלי לפחד, דווקא על בנה היא מגוננת מפני אותה אמת, ובכך בעצם היא מחנכת אותו להסתיר, לא להראות פחד, לא לומר אמת.

ואילו הגר בן אשר כאילו מסתכלת על לארס פון טרייר, ואומרת: אני מביימת כמוך, אבל אחרת. ראשית, הויזואליה מדהימה (מי שהולך לראות את הסרט: שלא תעזו לאחר. הסצינה הראשונה של הסרט תהמם אתכם). הצילום של עמית יסעור מפואר, ומנצל את הלוקיישן של המושב בצורה מקסימלית. שנית: סצינות הסקס, כמו אצל פון טרייר, בוטות למדי, אבל שלא כמו אצל הגאון הדני, הן שונות. הגר בן אשר מביימת כאישה, ולארס פון טרייר מביים כגבר. בן אשר מצלמת גברים כמו שלא ראיתי כמעט אף פעם. היא כמעט מעריצה אותם. גם כשהם רק עסוקים בעבודה פיזית, היא מעריצה את הגוף שלהם. יש בסרט לא מעט עירום גברי, ומעט מאוד עירום נשי. ובעצם, יש בסרט לא מעט גברים, אבל רק אישה אחת: הגר בן אשר בעצמה. הגברים הם האנשים העובדים, אלו שמנצלים את כישוריהם כדי לעזור לחברה, והאישה – היא מוכרת ביצים. כל אחד יכול לתת מגש ביצים לכל דיכפין בעד כמה אגורות. לא כל אחד יכול להיות מורה להתעמלות, או מתקן אופניים, או וטרינר. צריך הכשרה בשביל זה. כך שהנשים, כפי שהגר בן אשר מייצגת אותן ב"נותנת", לא יוצאות טוב כל כך.

האישה. הגר בן אשר ב"נותנת"

אבל הדמות הספציפית הזו לא מנומקת מספיק. היא אישה רווקה + 2 בנות. חייה מתנהלים בשלווה, שכוללת בעיקר מתן שירותים מיניים (בעיקר אוראליים או ידניים) לגברי המושב, בעבור טובות הנאה. ואז חוזר אל המושב מכר מהעבר. בצפייה שנייה חשתי שחסר לי ההסבר על טיב היחסים שהיה ביניהם פעם, לפני שהוא עזב. האם הוא היה הגבר הראשון שלה? אולי היא רק ראתה אותו במקרה באקט מיני עם מישהי אחרת? בכל מקרה, בצפיה שניה הבנתי טוב יותר מדוע הנותנת נמשכת אליו: הוא מספק בסיס יציב. הוא נותן חום, אהבה, תחושת משפחה. הוא מטפל בבנות, עוזר, תומך, ובכלל, הוא מתת אלוה. אבל ההבנה השכלית שהנה סוף סוף מגיע גבר שיגאל את הנותנת מחייה הלא יציבים לא נתמכת ברגש. אולי זה המשחק הלא מספק של בן אשר עצמה.אולי זאת גם העריכה, שמעלימה את הדמות הראשית של בן אשר לדקות ארוכות מהמסך, תוך שהיא מתרכזת ברגעים האינטימיים של הגבר החדש (ישי גולן, שחקן סימפטי) עם הבנות (הוא משכיב אותן לישון, הוא מלמד אותן לשחות, הוא אוסף אותן מבית הספר). במקום שאני אחווה, כצופה, את כל אלה דרך הדמות הראשית, וארגיש את זה דרכה, הגר בן אשר פשוט נעלמת מן המסך לרגעים ארוכים, ובכך מונעת ממני בעצם הבנה של הפסיכוזה של האישה הזו.

והאישה הזו נגועה בפסיכוזה. היא לא יכולה להתמודד עם החיים המושלמים, שמחייבים אותה פרישה מאורח החיים הקודם שלה, הארעי. היא מתחילה להרגיש לכודה בתוך אורח החיים הזה (סצינת ה"הבאנו ביכורים" שמגיעה מיד לאחר סצינת הסקס שלה עם הגבר המושיע שלה מבוימת נפלא, והיא ממחישה, בלי מילים כמעט, את הרגשת הלכידות הזו). היא מנסה להימנע, אבל די מהר היא מתחילה לחזור אל אורח החיים הישן שלה. ויש לזה תוצאות הרסניות.

וכאן מגיע הסוף. והוא מגיע מהר מדי, בחיפזון מדי, והוא מפספס. הגבר שלה נעלב עד עמקי נשמתו, ועושה מעשה שלא יעשה. את המעשה הזה אנחנו לא רואים. מצד אחד, זהו באמת מעשה נורא, ואי אפשר להראות אותו. מצד שני, הגר בן אשר כבר מראה בסרט שלה כמה וכמה דברים שאי אפשר להראות, אז למה את זה לא? אבל יותר חשוב: בן אשר עדה למעשה הנורא, אבל במקום להיבהל, לעצור רגע, או סתם לפרוץ בצרחות, היא מיד פועלת לנקמה. יש בזה משהו ששולף אותי מהחוויה המידית של הסרט. כל אדם שהיה עד למעשה כזה היה קודם פועל לעצור אותו, ורק אח"כ בודק נקמה. וכך הסוף של הסרט ממסמס בדקה וחצי את מה שהושג בשעה עשרים וחמש שלפני כן: דיון רציני בנשמה המיוסרת של נשים.

הגבר. ישי גולן ב"נותנת"

"הנותנת" הוא סרט רציני ומרתק שלא אפוי עד הסוף. זה בולט למדי בסצינת הסקס המרכזית של הסרט, שמעוטרת במוסיקה. זו הסצינה היחידה בסרט שמלווה במוסיקה, כך שסביר להניח שבן אשר הרגישה בחסרון מסוים בחדר העריכה, חסרון של הסבר רגשי למה שקורה לה, והחליטה להוסיף מוסיקה. אבל מכיוון שזה נמצא רק בסצינה אחת ויחידה בסרט, זה יוצא דידקטי מדי. טעות של מתחילים. לא נורא. יש ב"נותנת" משהו מרתק, נשי, ועם זאת אכזרי למדי. יצא לי לראות את הגר בן אשר כמה וכמה פעמים (בעיקר בהקרנות האקדמיה). היא תמיד נראתה חייכנית כל כך, חמודה להפליא. מרתק לגלות שמתחת לחיוך הזה מסתתרת נפש מיוסרת, שחורה למדי, ועם זאת, נוגעת ללב באיזשהו אופן בחוסר האונים שלה. יש להגר בן אשר כשרון קולנועי לא מבוטל, וחלק ממנו בא לידי ביטוי ב"נותנת". החלק הנותר מבטא בוסריות. היא עוד תדבר חזק בעתיד. בינתיים, "הנותנת", למרות פגמים פה ושם, הוא צפייה מומלצת בסרט מעניין.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s