גברים בשחור 3: ככה נראית חלטורה

אני גדלתי על ברכיהם של דאג וטוני. פעם, בשנות ה-80, גיבורי הסדרה "מנהרת הזמן" נראו לי מעניינים (הייתי בן 10, מה כבר אני ידעתי). אבל אני זוכר שכבר אז הרגשתי שמשהו לא עובד. מסע בזמן זה מגניב. בטח בשביל בן 10. אבל מבחינה דרמטית זה צלע. במבט לאחור אני יודע שהיה מדובר יותר בסדרה דידקטית וחינוכית, ופחות ביצירה דרמטית מעניינת. הם תמיד חזרו לאיזשהו מאורע היסטורי מכונן (נגיד, טביעת ה"טיטאניק"). זה היה שיעור בהיסטוריה.

ואז הגיע "בחזרה לעתיד". שינוי קטן, קוסמטי, אבל איזה שינוי גדול: לא חזרה לאירוע היסטורי חשוב, אלא אל ההיסטוריה הפרטית של הדמות הראשית, אל הזמן שהוריו היו בגילו. ומאז ועד היום, "בחזרה לעתיד" הוא אחד הסרטים שאני הכי אוהב. הוא ה"צ'רלי וחצי" שלי. הוא הסרט שאני מצטט ממנו רפליקות בעל פה. כיף של סרט שתמיד נעים לחזור אליו.

את "גברים בשחור" הראשון ראיתי ומאוד נהניתי ממנו. וויל סמית שייך לקטגוריה של שחקנים שבעיניי הם טובים מאוד, אבל הם תמיד מצליחים לגרום לך להרגיש שהכל נעשה בשליפה מהשרוול, ללא מאמץ בכלל. והגילוי של מה זה בכלל "גברים בשחור", וכל העולם העומד מאחורי זה, כשהכל נעשה דרך עיניו הרעבות של סמית (ובתוספת הומור בריא ואפקטיבי) הפכו את הסרט הראשון לבידור עשוי היטב. הסרט השני סבל מביקורות לא טובות, ולא הרגשתי צורך מיוחד לראות אותו, אז דילגתי עליו. ועכשיו הגיע הסרט השלישי.כשראיתי בטריילר שיש בו חזרה בזמן, משהו בכל זאת דגדג לי לראות אותו.

אז ככה: נדמה לי ש"גברים בשחור" הוא מוצר תעשייתי ללא שמץ של שאר רוח או התלהבות. אפשר לראות את זה בכל החלק הראשון של הסרט (עד החזרה בזמן עצמה): הסרט עובד על אדי דלק. סצינת ההלוייה היא מביכה במיוחד (וכל כך חבל על אמה ת'ומפסון, שחקנית מעולה שפשוט מתבזה כאן). הכל עייף כזה. והנסיון של בארי זוננפלד הבמאי להכניס אנרגיה בעזרת צילום בתנועה רק מדגיש את הריקנות של הסיפור, ואת חוסר האנרגיה הכללי. הרי גם זוננפלד מחלטר כאן: יש לו שוט שהוא אוהב במיוחד. הוא אוהב להתחיל את השוט מאיזשהו נקודה גבוהה מאוד ולרדת בצורה אנכית ומהירה אל האוביקט. כשהוא מגיע אליו הוא מתיישר והולך איתו בכיוון הליכתו. זוננפלד כל כך אוהב את השוט הזה שהוא משתמש בו אינספור פעמים (אחרי הפעם החמישית הפסקתי לספור).זה במאי שעובד בשביל הצ'ק, לא בשביל המיצים הקריאטיביים.

החזרה בזמן עצמה, ומה שקורה אחרי זה מעירים קצת את הסרט הרדום הזה. וזה בעיקר הודות לג'וש ברולין.

בגלל ברולין לא הכל שחור. וויל סמית' וג'וש ברולין ב"גברים בשחור 3".

השחקן הזה עושה חיקוי מושלם של טומי לי ג'ונס (היו רגעים שחשבתי שקולו של ג'ונס הושתל בעריכה על פניו של ברולין), אבל בעת ובעונה אחת הוא משחק דמות עצמאית. ברולין לא מתרכז רק בחיקוי, אלא הוא באמת משחק. ובתוספת כמה בדיחות לא רעות בכלל (בסרט הראשון היתה את הבדיחה על אלוויס. כאן יש בדיחות על חשבונם של מיק ג'אגר, אנדי וורהול, והאסטרונאטים שטסו לירח ב-1969), וכמה קטעי אקשן לא רעים בכלל (כולל בחירה תסריטאית חכמה לטעמי בקטע השיא של הסרט. בחירה, שאגב, בניגוד להרבה סרטים הוליוודים אחרים, לא מסבירה את עצמה) – הכל הופך את "גברים בשחור 3" לסרט שהוא בידור סביר ליומיות למרות כל החסרונות שבו.

בסוף הסרט מופיעים הקרדיטים. על התסריט חתום אחד, איתן כהן. צפירת ארגעה: IMDB יגיד לכם שזה לא ההוא שיש לו אח. הם הרבה יותר מוכשרים. לקח לי זמן להבין את זה. כי כבר עשיתי את הקישור למייקל סטולברג, שיוצר כאן דמות די מעצבנת עם יכולת לראות את העתיד. הסטולברג הזה שיחק תפקיד ראשי ב"איש רציני" (AKA "יהודי טוב"), אחד מהטובים ביותר של האחים כהן. אבל זה לא הכהן הזה. וזה לא ה"גברים בשחור" הראשון. זה העתק די דהוי של ההוא. ומצד שני, יש דברים הרבה יותר גרועים בקולנוע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “גברים בשחור 3: ככה נראית חלטורה

  1. בחזרה לעתיד יוקרן בחוש הבא בסנימטק תל אביב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s