ממלכת אור הירח: חביב ומאכזב גם יחד

כשיצאתי מההקרנה של הסרט הזה, המילה היחידה שיכולתי לחשוב עליה היא "חמוד". עם זאת, צריך לומר את האמת: לסרט הזה יש מזל. שני שלישים מהסרט הזה לא ממש עבדו עלי. אבל המערכה השלישית הביאה איתה איזשהו סחף רגשות (קטן, מינורי) שגרם לי לצאת מההקרנה הזאת בהרגשה חיובית בסך הכל.

שוט ראשון של הסרט: תענוג צרוף. ווס אנדרסון הבמאי מקפיד על עיצוב פריים ועל צילום מסוגנן בצורה מדויקת מאוד. שוט שני: כנ"ל. כל סיקוונס הפתיחה נפלא. אבל אז הסרט מתחיל, וההרגשה הכללית שלי היתה שיש כאן התפנקות יתר. איזושהי התרפקות על רצון להיות מיוחד ושונה רק בשביל להיות שונה, ולא בגלל שזה משרת את הסיפור. יש כאן איזשהו רצון נואש להתחבב על הקהל, וזה משונה כשזה מגיע מבמאי שיש לו עדת מעריצים ברחבי העולם. "ממלכת אור הירח", לפחות בשני שלישים ממנו, מתנחמד מדי. וממש כמו במקרה של "צוללת" שהוקרן כאן במסגרת הפסטיבל הבריטי, כשמישהו עובד מאוד קשה בשביל להקסים אותי, אני ננעל.

כמו "צוללת", גם "ממלכת אור הירח" הוא סיפור אהבה בין שני ילדים.

הוא אוהב אותה

העיצוב הצבעוני של ווס אנדרסון הוא ממתק לעיניים, והמשחק שלו עם קונבנציות הסיפור מעניין (שימוש בקריין שמופיע בסרט עצמו, למשל), אבל ב להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת