ממלכת אור הירח: חביב ומאכזב גם יחד

כשיצאתי מההקרנה של הסרט הזה, המילה היחידה שיכולתי לחשוב עליה היא "חמוד". עם זאת, צריך לומר את האמת: לסרט הזה יש מזל. שני שלישים מהסרט הזה לא ממש עבדו עלי. אבל המערכה השלישית הביאה איתה איזשהו סחף רגשות (קטן, מינורי) שגרם לי לצאת מההקרנה הזאת בהרגשה חיובית בסך הכל.

שוט ראשון של הסרט: תענוג צרוף. ווס אנדרסון הבמאי מקפיד על עיצוב פריים ועל צילום מסוגנן בצורה מדויקת מאוד. שוט שני: כנ"ל. כל סיקוונס הפתיחה נפלא. אבל אז הסרט מתחיל, וההרגשה הכללית שלי היתה שיש כאן התפנקות יתר. איזושהי התרפקות על רצון להיות מיוחד ושונה רק בשביל להיות שונה, ולא בגלל שזה משרת את הסיפור. יש כאן איזשהו רצון נואש להתחבב על הקהל, וזה משונה כשזה מגיע מבמאי שיש לו עדת מעריצים ברחבי העולם. "ממלכת אור הירח", לפחות בשני שלישים ממנו, מתנחמד מדי. וממש כמו במקרה של "צוללת" שהוקרן כאן במסגרת הפסטיבל הבריטי, כשמישהו עובד מאוד קשה בשביל להקסים אותי, אני ננעל.

כמו "צוללת", גם "ממלכת אור הירח" הוא סיפור אהבה בין שני ילדים.

הוא אוהב אותה

העיצוב הצבעוני של ווס אנדרסון הוא ממתק לעיניים, והמשחק שלו עם קונבנציות הסיפור מעניין (שימוש בקריין שמופיע בסרט עצמו, למשל), אבל במשך חלק גדול מהסרט לא הרגשתי את סיפור האהבה הזה. כשדמות אחת אומרת לשניה "אני אוהב אותך" זה לא מספיק. אני צריך להרגיש את זה. ו"ממלכת אור הירח" טובע ביותר מדי תחבולות קולנועיות, וסיפור האהבה הזה הוא אולי יפה לעין, אבל עקר ברגש.

אבל כל זה נכון לשני השלישים הראשונים של הסרט.כמו בסרטיו האחרים של אנדרסון, גם כאן יוצאת הדמות הראשית למסע ארוך ומסובך נגד כל העולם. וכשמגיעים לקראת הסוף, לאחר שעברת עם הדמות הראשית שלך כברת דרך, והאהבה עדיין שם, אז כבר אני יכול להרגיש אותה. זו לא עוד אמירה ריקה באויר. לאחר שעברת עם הדמות הראשית שלך הרפתקאות שונות בשביל האהבה, כבר יש כיסוי לאמירה הכאילו בנאלית הזו, "אני אוהב אותך". וכשהסיפור חותר לקראת איזשהו שיא, ביחד עם הדמות הראשית ואהובתו, יש כאן אפקט סוחף ומרגש, למרות ההתחכמויות הקולנועיות.

והיא אותו. זה נחמד. זה נחמד. זה נחמד.

צריך לומר כמה מילים על השחקנים בסרט. ביל מאריי, בתפקיד קטן הפעם, הוא שחקן נפלא שמסתנכרן למצב הרוח הבימויי של אנדרסון. כל פאוזה שהוא לוקח, כל רפליקה שלו, היא זהב טהור. וגם הילדים בתפקידים הראשיים מפגינים אינטלגנציה רגשית שמתאימה את עצמה לסרט. אבל אדוארד נורטון הוא ליהוק שגוי לטעמי (וגם הארווי קייטל, בתפקיד קטן). גם נורטון וגם קייטל הם מה שנקרא באנגלית Method actors, שחקנים שעובדים על כל תפקיד עם כל הגוף שלהם. ניתן לראות בהופעות שלהם כיצד הגוף שלהם מכווץ כולו, כל רפליקה שלהם ניכרת אצלם פיזית. אבל "ממלכת אור הירח" שומר לכל אורכו על רוח קלילה, קומית למדי, שמחייבת לשחרר קצת את הגוף, לשחק את הדמות אבל גם בעת ובעונה אחת לצחוק עליה (או איתה). ואת זה אדוארד נורטון לא עושה. הוא כל כך רציני במה שהוא עושה עד שנוצר דיסוננס בינו לבין הסרט כולו. כנ"ל לגבי קייטל. ומכיוון שלנורטון יש תפקיד לא קטן בסרט, יש כאן הפרעה לא קטנה לקצב ולרוח הכללית של החוייה. ברוס וויליס, למשל, שגם לו חלק לא קטן בסרט, יודע טוב מאוד לאזן בין הדרמטי לקומי, והוא משתלב מצוין בסיפור (וגם טילדה סווינטון, בהופעה קטנה ומצחיקה).

"ממלכת אור הירח" אינו סרט רע בכלל. ולמרות שהוא מתאמץ מדי בחלק גדול מהזמן, הוא גם חביב למדי. אבל יש בו חומר להרבה יותר מזה, מה גם שהעיצוב האמנותי של הסרט הוא ממתק אמיתי לעיניים. כך שבסך הכל, הסרט הזה הוא אכזבה גדולה בעיניי, אבל יותר בגלל שציפיתי להרבה, לא בגלל שזה באמת סרט רע. הוא לא. הוא רק מפוספס למדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s