פרסי אופיר 2012: חדר 514

צריך לומר את האמת: "חדר 514" הוא יותר תרגיל קולנועי מאשר סרט של ממש. הוא מתרחש ברובו בלוקיישן אחד, והוא לא מספיק מבושל תסריטאית.

אבל זה תרגיל קולנועי מבריק. זה תרגיל קולנועי של כשרון מתפרץ. זו תצוגת תכלית של אנשים שלא שמעתי עליהם קודם, אבל אני אחפש אותם מעכשיו.

זה מתחיל עם שרון בר זיו. תסריטאי-במאי-מפיק-מלהק של "חדר 514". סיפורה של חוקרת צבאית, שלושה שבועות לפני השחרור. היא נמצאת בתהליך חקירה של תלונתה של משפחה פלסטינית על אלימות במחסומים. והיא גם נמצאת במערכת יחסים לא מחייבת עם המפקד שלה. כמעט כל הסרט מתרחש בתוך החדר הזה. חדר 514. חדר חקירות. חדר התייחדות. חדר שהוא כמו הבית השני שלה. ושרון בר זיו מנתב את העלילה אל המסקנה הסופית, שהיא: הצבא שלנו עסוק בהגשמת המטרות שלו. לא משנה מי וכמה נפגעים בדרך. הגיבורה הראשית לומדת את זה על בשרה במהלך הסיפור. אבל עד שזה מגיע לשם לא ממש הבנתי למה היא כל כך נחושה למצות את החקירה הזו עד סופה. מה מניע אותה. הרי זה לא יכול להיות חוש הצדק האנושי הבסיסי. זה קל מדי. וזה חסר לי בתסריט.

אבל מה שיש בסרט הוא קודם כל שחקנית אחת אדירה. שילוב של רכות וקשיחות, של נשיות מלטפת ושל בוטות מאיימת – הדמות של אנה החוקרת בגילומה הנפלא של אסיה נייפלד היא להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת