פרסי אופיר 2012: חדר 514

צריך לומר את האמת: "חדר 514" הוא יותר תרגיל קולנועי מאשר סרט של ממש. הוא מתרחש ברובו בלוקיישן אחד, והוא לא מספיק מבושל תסריטאית.

אבל זה תרגיל קולנועי מבריק. זה תרגיל קולנועי של כשרון מתפרץ. זו תצוגת תכלית של אנשים שלא שמעתי עליהם קודם, אבל אני אחפש אותם מעכשיו.

זה מתחיל עם שרון בר זיו. תסריטאי-במאי-מפיק-מלהק של "חדר 514". סיפורה של חוקרת צבאית, שלושה שבועות לפני השחרור. היא נמצאת בתהליך חקירה של תלונתה של משפחה פלסטינית על אלימות במחסומים. והיא גם נמצאת במערכת יחסים לא מחייבת עם המפקד שלה. כמעט כל הסרט מתרחש בתוך החדר הזה. חדר 514. חדר חקירות. חדר התייחדות. חדר שהוא כמו הבית השני שלה. ושרון בר זיו מנתב את העלילה אל המסקנה הסופית, שהיא: הצבא שלנו עסוק בהגשמת המטרות שלו. לא משנה מי וכמה נפגעים בדרך. הגיבורה הראשית לומדת את זה על בשרה במהלך הסיפור. אבל עד שזה מגיע לשם לא ממש הבנתי למה היא כל כך נחושה למצות את החקירה הזו עד סופה. מה מניע אותה. הרי זה לא יכול להיות חוש הצדק האנושי הבסיסי. זה קל מדי. וזה חסר לי בתסריט.

אבל מה שיש בסרט הוא קודם כל שחקנית אחת אדירה. שילוב של רכות וקשיחות, של נשיות מלטפת ושל בוטות מאיימת – הדמות של אנה החוקרת בגילומה הנפלא של אסיה נייפלד היא דמות שלמה ועגולה, רגישה, ועם זאת עומדת במשימה. העמדת הסצינות בידי הבמאי שרון בר זיו הופך חלק לא קטן מהסצינות לטעונות במתח אירוטי אפילו. פיצוח התיק הזה אולי יגיד לה משהו על עצמה כשאישה, וכאדם.

אסיה נייפלד יוצאת לרגע מחדר 514. תזכרו את השם.

שרון בר זיו נעזר כאן בעבודת צילום יוצאת דופן של עידן ששון. "חדר 514" הוא בעיקרו סרט דוגמה. המצלמה כל הזמן ביד, קרובה לדמויות. אבל יש הבדל בין מצלמה רועדת כמניירה, לבין "מצלמה נושמת", מצלמה שנעה עם הדופק של הדמויות. עידן ששון רגיש לקצב של הסצינה, ומצליח להביע בעזרת צילום מלחיץ את המתח ששורר במשך 90 דקות בתוך החדר הקטן הזה. יותר מזה, כשהסרט כבר יוצא מהחדר הזה, יש בו כמה סצינות שמתרחשות באוטובוס. אבל הצילום המרתק, ביחד עם מיזנסצינת בימוי שחקנים חכמה, הופכים גם את המרחב האוטובוסי לחדר 514 קטן, מחניק, ומלחיץ.

זה די ברור למה הסרט הזה היה בפסטיבל קאן. זה לא רק הנושא הפוליטי (כמו שבודאי יגידו 700 טוקבקיסטים ב Ynet). "חדר 514" הוא בעיקר עבודת ביכורים מרשימה המצביעה על כשרונות צעירים שעוד ידברו חזק בעתיד.

ובינתיים, בפרסי האופיר 2012, אני לא חושב שזה הסרט שצריך לזכות, אבל כן הייתי רוצה לראות אותו מקבל הכרה, וכמה וכמה מועמדויות (על צילום, על משחק נשי ראשי, על בימוי, ואולי גם על תפקידי משנה ועל כל הסרט עצמו).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “פרסי אופיר 2012: חדר 514

  1. מי הליצן שכותב את זה? שמעתי את אנשי המפתח בתעשייה מתלהבים מהסרט. זה סרט חכם ומפתיע. יש לך עוד הרבה מה ללמוד מבר-זיו :)) בטח בכתיבה!

  2. מרט פרחומובסקי, וואלה: "במשך חצי שנה ערך בר זיו חזרות עם צוות השחקנים שלו, והתוצאה היא הישג של ממש ביצירת מציאות בדיונית אמינה, בלתי אמצעית ונטולת זיוף. ההתלהבות כאן היא קודם כל מאסיה נייפלד בתפקיד הראשי, שהיא ללא ספק נוכחות מקסימה ובלתי נשכחת, ומחזיקה את הסרט על כתפיה, גם ברגעים בהם המתח העלילתי נופל. לא פחות מרשים הוא אודי פרסי בתפקיד האנטגוניסט, שנותן הופעה כריזמטית, עוצמתית ומחוספסת. גם גיא קפולניק, אוהד הול ורפי קלמר עושים עבודה ראויה לציון בתפקידי המשנה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s