פרסי אופיר 2012: רווקה פלוס

שתי מילים: אוי. ואבוי.

עוד מילה אחת: עצוב.

עצוב שזה מה שנהיה מהתקווה הכי גדולה של הקולנוע הישראלי של העשור האחרון. עצוב במיוחד שהבמאי של אחד הסרטים הכי גדולים של תולדות הקולנוע הישראלי ("חתונה מאוחרת") חתום גם היצירה המקוממת והבהמית הזו, "רווקה פלוס". וזה עוד יותר עצוב מכיוון ש"רווקה פלוס" מרפרר באופן ישיר ל"חתונה מאוחרת". גם שם וגם פה יש מאבק עז יצרים בין הורים לילדים.גם שם וגם פה (וגם ב"עם חוקים", האטיוד של "חתונה מאוחרת", וגם ב"מתנה משמיים") הסוף יותר מר ממתוק. ולקראת אותו סוף הפעם יש סצינה בה המשפחה המורחבת מאוד מתרכזת בבית הגברת (הגיבורה הראשית). זה מזכיר את אותה סצינה בה משפחתו הגיאורגית של זאזא (ליאור אשכנזי) פולשת בברוטליות אל ביתה של יהודית (רונית אלקבץ) – שוברת, הורסת, ומנתצת את האהבה הגדולה של זאזא. אל הסצינה הזו מטפטף הפעם קוסשוילי רפרור ישיר אל האחים מרקס (אני מתכוון לסצינה הזו). ואכן, אם "חתונה מאוחרת" היתה דרמה עצומה עם נגיעות קומיות מצחיקות נורא, "רווקה פלוס" מנסה להיות קומדיה עם נגיעות דרמטיות.

אבל קוסשוילי איבד את זה. קוסשוילי טועה כש להמשיך לקרוא