פרסי אופיר 2012: רווקה פלוס

שתי מילים: אוי. ואבוי.

עוד מילה אחת: עצוב.

עצוב שזה מה שנהיה מהתקווה הכי גדולה של הקולנוע הישראלי של העשור האחרון. עצוב במיוחד שהבמאי של אחד הסרטים הכי גדולים של תולדות הקולנוע הישראלי ("חתונה מאוחרת") חתום גם היצירה המקוממת והבהמית הזו, "רווקה פלוס". וזה עוד יותר עצוב מכיוון ש"רווקה פלוס" מרפרר באופן ישיר ל"חתונה מאוחרת". גם שם וגם פה יש מאבק עז יצרים בין הורים לילדים.גם שם וגם פה (וגם ב"עם חוקים", האטיוד של "חתונה מאוחרת", וגם ב"מתנה משמיים") הסוף יותר מר ממתוק. ולקראת אותו סוף הפעם יש סצינה בה המשפחה המורחבת מאוד מתרכזת בבית הגברת (הגיבורה הראשית). זה מזכיר את אותה סצינה בה משפחתו הגיאורגית של זאזא (ליאור אשכנזי) פולשת בברוטליות אל ביתה של יהודית (רונית אלקבץ) – שוברת, הורסת, ומנתצת את האהבה הגדולה של זאזא. אל הסצינה הזו מטפטף הפעם קוסשוילי רפרור ישיר אל האחים מרקס (אני מתכוון לסצינה הזו). ואכן, אם "חתונה מאוחרת" היתה דרמה עצומה עם נגיעות קומיות מצחיקות נורא, "רווקה פלוס" מנסה להיות קומדיה עם נגיעות דרמטיות.

אבל קוסשוילי איבד את זה. קוסשוילי טועה כשהוא חושב שקומדיה צריכה דמויות שטוחות. את הסט-אפ הוא מניח טיק-טיק-טק: האמא רוצה שהבת בת ה-34 תעשה לה נכד. והיא מאיימת שהיא לא תיקח את התרופות שלה עד שהבת תיכנס להריון. בערך אחרי חמש דקות (ושתי סצינות) הסט-אפ עומד. למה האם רוצה כל כך נכד? לא ברור. זה לא משנה. זו הרי קומדיה. לא חשוב לקוסשוילי להסביר את זה. וכאן הוא טועה. הרי אפילו בקומדיה זניחה (אם כי מצליחה מאוד) כמו "מחוברים לחיים" יש יותר רקע והבנה של הדמויות מאשר ב"רווקה פלוס". להזכירכם, "חתונה מאוחרת" מתחיל בסצינת שידוך ארוכה מאוד, ורק אח"כ אנו מגיעים עם זאזא אל אהבת חייו המרוקאית. יש בסיס ב"חתונה מאוחרת". אין את זה ב"רווקה פלוס".

ואז אנחנו מגיעים לקומדיה עצמה. קוסשוילי ממש מזיע בשביל לסחוט צחוקים. הוא כתב דיאלוגים שהוא חשב למצחיקים. הם לא. ואז הוא עובר לגסות רוח של ממש: סצינת האונס.

יש שתי דרכים עיקריות לדבר על אונס בקולנוע: ברצינות ובכובד ראש, כיאה למעמד, או כקומדיה מטורפת (ואת זה רק אלמודובר יכול לעשות. זוכרים את הסצינה ההיא ב"קיקה"?). קוסשוילי בוחר בדרך הביניים. יש אונס (אלים מאוד, אגב. בנוסף לכל הצרות, נשברות לה השיניים תוך כדי). וזהו. לא קרה כלום. הכל כרגיל. קוסשוילי חושב שזה מצחיק. אני לא.

וככה ממשיך קוסשוילי לביים את "רווקה פלוס" כסרט שטוח ומביך למדי (אני, למשל, לא הבנתי בכלל את הדמויות התמוהות של שרית וינו-אלעד ושל אפרת בוימולד). כמעט שום דבר לא עובד בסרט הזה.

כמעט.

אם דבר אחד טוב יצא מהסרט הזה זה יעל טוקר. נדמה לי שהיא היחידה בעולם שהבינה מה קוסשוילי רוצה להשיג ב"רווקה פלוס". השחקנית האלמונית הזו עושה רושם של שחקנית דרמטית טובה (אבל קומיקאית בינונית). איכשהו היא מצליחה להפוך את גיבורת הסרט לדמות סמי-מלאה בעולם שמאוכלס בקריקטורות ובסקיצות של אנשים (בעצם, תמחקו את המילה "קריקטורות". אם זה היה זה, אז זה היה מעיד על כיוון ברור של קוסשוילי. אבל "רווקה פלוס" זה סרט בלי כיוון).

"רווקה פלוס" היה אחד הפרויקטים הכי מסקרנים של 2012. בשבילי הוא אכזבה עצומה. כאב לב אמיתי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “פרסי אופיר 2012: רווקה פלוס

  1. הדבר היחיד המוצלח בסרט הזה היה החתולה הטריקולורית היפהפיה. הייתי משליך את כל הסרט לרצפת חדר העריכה ומשאיר רק אותה.

  2. עצוב מרגיז ודוחה
    חבל שקרנות הקולנוע נתנו כל כך הרבה כסף ללא שום בדיקה
    אולי הסרט הגרוע ביותר בעשור האחרון

  3. מה שונה בו מכל סרטי הבורקס הישראלים המוצלחים?,סרט מומלץ בחום,אז יש סצנות עירום מביכות אבל מה עם אסקימו לימון ? ועוד סרטים למיניהם,יש סצנה 1 שהיא קצת קשה אבל היא לא להרבה זמן..וזה העולם היום אליו אנו נחשפים, אי אפשר להעמיד פנים שכל העולם ורוד זאת המציאות.
    הייתי פעמיים בסרט ,סרט מצחיק ומשעשע,בעל עלילה מעניינת,
    שווה לכם ללכת.

  4. סרט מזעזע , ניחא זה שהוא קיבל תמיכה עיוורת מקרנות קולנוע – נניח שבשלב התסריט אי אפשר היה לראות את כל הבעייתיות הזועקת של הסרט הכל כך מיותר הזה – אבל איך הוא התקבל לפסטיבל ירושלים??? אם "רווקה פלוס" התקבל, יש סרטי קולנוע שלא התקבלו לפסטיבל ירושלים? כל כך היה חשוב להם לומר – יש לנו גם את החדש של קוסאשווילי??
    הסרט מאד בעייתי ונוראי והביקורת הנוכחית אפילו לא מעבירה חלק מהתחושות הקשות שעוברות על הצופה במהלך הצפיה – הכל נוראי , השובניזם הבוטה, סצינת אונס ברוטאלית שלא קשורה לשום דבר, דמויות מופרכות, עלילה מגוחכת ואפשר להמשיך עוד ועוד. דווקא השחקנית הראשית מאד עוררה את רחמי – כל הזמן היה לי תחושה שהיא משננת בראש "אני מככבת בסרט של דובר" כדי לצלוח את הצילומים – או כדי להופיע בסצינות שבהן היא קמה בבוקר, נעמדת עירומה מול החלון, ומלטפת את החזה שלה (אין ספק, נקודת מפנה חשובה בעלילה…)

  5. ולסיכום – בעיני הסרט הזה חושף את קוסאשווילי במערומיו, הבמאי שקשרו לראשו כתרים מוגזמים משלב מוקדם מדי, ומעבר לזה , הסרט חושף את מערומי המערכת שאחראית על יצירת סרטי קולנוע בארץ – קרנות ופסטיבלים שמונעים על ידי שיקולים פופוליסטים, עיוורון סלקטיבי ופחד. כנראה כל מי שהיה מעורב בתהליך אישור הסרט פחד להיות זה שיעצור סרט של קוסשוולי, הבמאי הגדול…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s