פרסי אופיר 2012: החיים בינתיים

לא נעים לי. ממש ממש לא נעים לי. זה ברור מעל כל צל של ספק ש"החיים בינתיים" הוא פרויקט מאוד אישי של ענר פרמינגר. הנשמה שלו חשופה על גבי הבד כמו שמעט מאוד עושים. המשפחה שלו שם בגופם (הילדים שלו הם חלק מהקאסט המרכזי). יש גם שילוב של הום-מוביז פרטיים שלו. זה מובן שזהו פרויקט יקר מאוד לליבו של היוצר. ומאוד לא נעים לי לבוא ולקלקל את החגיגה.

הצרה היא שמרוב רצון להצליח, הפרויקט הזה מתחרבש.

הסצינה הראשונה של הסרט הזה מצוינת בעיניי. היא מתארת דינמיקה משפחתית חמימה וכובשת.

הסצינה השניה גם היא אפקטיבית בעיניי. היא מציגה את אם המשפחה עושה קניות בשוק, וניצלת בנס מפיגוע התאבדות. אבל בסצינה הזו מתחילים להופיע האלמנטים שהורסים את הסרט בשבילי: ענר פרמינגר עשה סרט קטן, אבל הוא הלביש אותו בחליפות שגדולות עליו בכמה מספרים. את סצינת הפיגוע הוא מביים עם מניפולציות סאונד ותמונה (סלואו-מושן, סאונד סובייקטיבי, אפילו פריז-פריים). בסצינה הזו, בגלל קיצוניות המצב, זה עוד עובד. אבל כשזה ממשיך אל תוך שאר הסרט, זה מעיק ואפילו סטונדטיאלי. יש לענר פרמינגר ביד אס, בדמותה של השחקנית הראשית המצוינת, חגית דסברג (מועמדות?), והוא מבזבז את האס הזה. הרי דסברג יכולה להסביר כל כך הרבה עם הבעות הפנים שלה. כל ה"תרגום בגוף הסרט" שפרמינגר מוסיף, בדמות האפקטים והמשחק עם הסאונד המיועדים להמחיש את הלך הרוח של הגיבורה – כל אלו מיותרים ומעיקים.

ובכלל, פרמינגר טעה בגישה שלו: הפרמיס של הסרט שלו מרתק: אישה שעברה טראומה, וניצלה בנס מפיגוע טרור, נכנסת לפאניקה ונועלת את המשפחה שלה בבית מתוך חרדה אמיתית לגורלם. כלומר, עצם הרעיון מכתיב סרט קאמרי. אבל פרמינגר כתב תסריט שמסביר את עצמו הרבה יותר מדי. יש בו סוג של פאנטום, מעין מלאך המוות שכזה שעובר מדי פעם בכדי להמחיש את החרדה שלה. יש סיפור צד מיותר על אישה אחרת שיש או אין לבעלה. ויש גם עניין שאחרי כשני שליש סרט הדלת נפתחת, ואז… כולם הולכים לישון. אין מתח יותר. אין דרמה. הכל ישן.

על הטעויות בשיקול הדעת שלו מוסיף פרמינגר בומבסטיות מיותרת בבימוי. זה ברור שזה סרט שצריך להיות מבוים בצניעות. הסיטואציה מכתיבה. אבל פרמינגר מעמיס עליו אפקטים (בשקל וחצי, אגב). זה מיותר, ולא נראה טוב.

אה… ועוד דבר (ככה בשקט, שאף אחד לא ישמע): נגיד שקשרתם שרשרת פלדה לשני מתלים משני צידי הדלת, ושמתם על זה מנעול. אי אפשר לפתוח את הדלת. אבל אם תפרקו/ תעקרו את אחד המתלים מהקיר, הבעיה נפתרה.

מאוד לא נעים לי להגיד דברים לא טובים על "החיים בינתיים". זה ברור שהפרויקט הזה בא מדם ליבו של הבמאי. אבל זה פשוט לא עובד. מאוד מאוד חבל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

נ.ב. אחד, אור סיגולי מסריטה, מופיע כאן בתפקיד קטן. יש לו נוכחות קולנועית מרשימה לסיגולי הזה. סחתיין, אחי.

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2012: החיים בינתיים

  1. לא מסכימה. בעיני הסרט נפלא ומעורר מחשבה. ואני חושבת שהבמאי לחלוטין לא בזבז את האס- חגית דסברג מקסימה וכל שוט שלה מרגש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s