פסטיבל ירושלים 2012: הצצה ראשונה

אח…קשים חייו של הבלוגר הלא מקושר.

אני מנסה בכל כוחי לעמוד בקצב של חברי הבלוגרים (יאיר רוה, סריטה), ובמקרים לא מעטים אני גם מצליח, אבל יש לפעמים מקרים שהוותק שלהם וכרטיסי העיתונאי שלהם פותחים להם דלתות שאני צריך לעבוד הרבה יותר קשה בשביל לפתוח. וכך יוצא שפסטיבל ירושלים הוא תמיד הפסטיבל הנחות יותר מבחינתי (למרות שביחס לחיפה, הוא נחשב הבכיר יותר, ולו בגלל הפז"ם שלו. טעות שלי. חיפה הותיק יותר). אולי זה בגלל התאריך הסתמי (בקיץ, בעוד שפסטיבל חיפה מתרחש בסוכות. קל יותר להשיג חופשה מהעבודה בחג). אולי זה גם בגלל שפסטיבל ירושלים נמצא בין פסטיבל האביב (קאן) לפסטיבלי הסתיו (ונציה, טורונטו), מה שקצת מגביל אותו מבחינת מבחר, ואילו פסטיבל חיפה פשוט מצליח לגוון יותר את המבחר מבין הדברים הכי חמים בתוצרת העולמית העכשווית. ואולי גם בגלל שזוהרו של היהלום שבכתר של פסטיבל ירושלים, התחרות הישראלית, הועם בשנים האחרונות, והרי גם כך אני מצליח לראות את רוב הסרטים הישראלים החדשים בהקרנות האקדמיה.

אולי בגלל כל אלה אני מוצא פחות ופחות סיבות לעלות לירושלים. כך יוצא שאני עולה לכרמל באוקטובר  לתקופה הרבה יותר ארוכה מאשר להרי ירושלים ביולי.

ובכל זאת, לפסטיבל ירושלים עדיין יש כמה הצעות בילוי קולנועיות גם השנה. ועכשיו, אחרי שהזמנתי כבר כרטיסים, אני יכול לשתף אתכם במה שמסקרן אותי שם, במה שנדמה לי מיותר, ובמה שהייתי רוצה לראות, ולא מסתייע בידי.

אז קודם כל: לא משתלם לעלות לירושלים בשביל לראות סרטים שאמורים לעלות על המסכים בכל הארץ לאחר מכן (וצריך להעיר כאן שלא יצא לי אף פעם להיות באירוע הפתיחה של הפסטיבל, אבל לפי הדיווחים אומרים שזה מיוחד ומעניין, אבל קר ולא בדיוק נוח). השנה, סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא "לרומא באהבה", החדש של וודי אלן. הציפיה לסרט הזה גדולה, במיוחד לאור ההצלחה העצומה של סרטו הקודם, "חצות בפריס", אבל צריך לצנן את ההתלהבות ולומר שהביקורות שאני קורא מחו"ל מאוד פושרות במקרה הטוב, וממש קוטלות במקרה הפחות טוב. נדמה לי שמאז שהתחלפה הנהלת הפסטיבל לפני כמה שנים, השם הטוב שהתלווה לסרט הפתיחה של הפסטיבל, ושהביא עימו הצלחה קופתית נאה בהמשך – השם הפך ללא כל כך טוב. "סופר 8" מהשנה שעברה עוד היה חביב למדי, אבל "נקודת איסוף" מלפני שנתיים היתה בחירה תמוהה למדי (שני הסרטים צללו בקופות).

עוד סרטים שאמורים לצאת להקרנות מסחריות רגילות ויוקרנו בירושלים הם "הואלס האחרון" של שרה פולי, "חיות הדרום הפראי" של בן צייטלין (נכון לעכשיו, הסרט הכי מדובר בסצינת הקולנוע העולמית. סיכוי לא קטן שיגיע עד למועמדות לאוסקר), ו"שם פרטי" הצרפתי (שממבט מרחוק נראה לי די אידיוטי).  "חיות הדרום הפראי", "שם פרטי" וגם סרטו של וודי אלן משובצים להפצה כבר ביולי. הסרט של שרה פולי משובץ להפצה באוגוסט. כך שרק אם אתם ממש ממש לא יכולים לחכות לראות את שרה סילברמן בעירום כדאי לכם למהר ולראות את "הואלס האחרון" בירושלים. אני מעדיף לחכות לאוגוסט (והסרט הזה, אגב, הוא תעלומה בעיניי. אבל על זה, כשהסרט יגיע. סבלנות).

אבל יש בכל זאת סיבה לעלות לירושלים. עושה רושם שמישהו שם קורא את הבלוג שלי. הם, למשל, סרקו את סדרת הפוסטים שפרסמתי כאן בספטמבר שעבר, ובה סקרתי את הסרטים שהמדינות השונות שלחו לאוסקר האמריקאי. בפסטיבל ירושלים יוקרנו הסרטים שהצ'כים, הצ'יליאנים, הפיליפינים, והבולגרים בחרו כנציגיהם לאוסקר 2012 (הצ'כי מעניין אותי במיוחד. אנימציה מהורהרת בשחור לבן).

ולמרות שירושלים לא משופעת בסרטים מאוד מדוברים בסצינה העולמית, היא לא נעדרת לגמרי עניין: למשל, "פשיטה" האינדונזי. קולנוע אינדונזי זה צירוף מילים שלא ממש מתחבר, אבל זה אמור להיות סרט פעולה פסיכי למדי. גם "תביא ת'חומר" מדובר בסצינה העולמית, למרות שאותי הוא פחות מעניין. מבין הסרטים הדוקומנטרים, אני קראתי דברים טובים על "נשיא האי", ו"קרא לי קוצ'ו", וגם "מלכת ורסאי" כבר עושה סיבוב פסטיבלים מכובד למדי.

ולא צריך לשכוח את הקולנוע הישראלי. אמנם, את רוב הפיצ'רים העלילתיים אני רואה בהקרנות האקדמיה, אבל יש סרטים שויתרו השנה על התענוג (או שיוגשו בשנה הבאה. ע"ע "איש ללא סלולר" שהוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה). לכן מסקרנים אותי במיוחד בפסטיבל הזה "שרקייה", שכבר יש דיבור חזק עליו מאז שקצר שבחים בפסטיבל ברלין האחרון ו"אליס", שאמור להיות מדכא טילים.

ואני לא מסיים את הפוסט הזה לפני שאני כותב כמה מילים על הסרט שהכי מסקרן אותי בפסטיבל ירושלים הקרוב: "טעם החיים" (במקור: "ניצוץ חיים") של הבמאי הספרדי המטורלל, אלכס דה לה איגלסיה. סרטו הקודם של איגלסיה, "בלדה טריסטה",  היה אחד הטובים שראיתי בשנה שעברה (בפסטיבל ירושלים הקודם). אני מאוד אוהב את הקולנוע הגדול מהחיים שלו, מלא אנרגיה וטירוף. הפעם נדמה שהוא עשה סרט צנוע (יחסית. איגלסיה לא מכיר את המילה הזו). הפעם הסרט אמור ברובו להתרחש בלוקישן אחד, פחות או יותר. אבל הוא אמור להיות לא פחות מטורף משאר סרטיו. הומור פסיכי, קולנוע קינטי, סקסי, היסטרי, מוגזם מאוד – זה התפריט הקבוע של איגלסיה. בד"כ אני נענה לו בחדווה רבה. כשהחלתי לתכנן אילו סרטים אני הולך לראות בפסטיבל ירושלים, התחלתי מזה. את הלו"ז שלי בירושלים בניתי סביב לספרדי הטעים הזה.

אז גם השנה אני אהיה בירושלים. בקטנה. דיווחים, כמובן, יגיעו בהמשך.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2012: הצצה ראשונה

  1. פסטיבל חיפה נוסד ב-1983. פסטיבל ירושלים ב-1984.
    ——————-
    איתן ליואל: וואלה? טעות שלי. עדכנתי את הפוסט. תודה על התיקון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s