רוצה אותך במקום: מוזיקה היא חלום

כבר דיברתי כאן על הבמאי דיויד מקנזי. כבר אמרתי שאני לא ממש מסמפט אותו. אבל "רוצה אותך במקום" הוא בעקרון פרויקט צדדי של מקנזי, משהו מאולתר וקטן, פרויקט ביניים עד שתפול לידיו האפשרות לעבור למשהו אחר. זאת היתה הסיבה העיקרית לכך שהשתכנעתי לראות את הסרט הזה למרות סלידתי מהבמאי. ודווקא הפרויקט הלא מאוד חשוב הופך להיות פרויקט חביב למדי.

האמת היא שהתסריט, אם אפשר לקרוא לו כך, הוא אדיוטי למדי. אבל אני חושב שמקנזי ידע את זה מראש, והלך על זה מראש. הסיטואציה הבסיסית לא מאוד מקורית: שני אנשים (שאגב, לא ממש מסמפטים אחד את השני בהתחלה. הו, כמה מפתיע) קשורים באזיקים אחד לשני, וצריכים להסתדר עם ההגבלה הזו. זה, פחות או יותר, כל הסיפור. אבל מקנזי מתייחס לסיטואציה הזו, ולסרט כולו בעצם, כסוג של הזיה. הרי כבר בהתחלה, כשהאזיקים מושמים על ידיהם, כבר אז נאמרת המילה "קסם". ואכן, "רוצה אותך במקום" מתאר את הסביבה שבה מתרחש כל הסרט, פסטיבל רוק המוני, כזירה של מצב בין חלום למציאות, בין שינה לעוררות, מצב ביניים שכזה חצי מודע וחצי הזוי. המוסיקה המצוינת המלווה את כל הסרט מתוארת ב"רוצה אותך במקום" כגורם שמעביר את חושי האדם למקום חסר אחיזה במציאות שבו עולם הרגש מקבל שליטה, והעכבות המקובעות בחשיבה ההגיונית יוצאות לחופשה.

בחור, בחורה, אזיקים, פסטיבל. רוק'נ'רול.

באופן משונה, דווקא הסרט הזה, ש להמשיך לקרוא