פסטיבל קולנוע אוסטרלי: פנים מול פנים

הקולנוע האוסטרלי ממש טוב בזה. הוא ממש טוב בליצור סרטים חביבים, נחמדים, לא מחייבים כאלו. אחרי "יש שאלות לבן?" המשעשע, הפסטיבל האוסטרלי מביא גם את "פנים מול פנים", סרט שאולי מנסה להיות דרמה רצינית על פערים כלכליים, ועל העשירים שמנצלים את העניים, אבל בגלל חוסר מיקוד תסריטאי, מה שנותר הוא בעיקר אווירה מחויכת ששולטת לכל אורך הסרט, ואני מסתדר גם עם זה.

סיטואציית הפתיחה דרמטית: בחור צעיר ואימפולסיבי שפוטר מעבודתו כפועל בניין מחליט לנקום בבוס: הוא מחכה לו ליד ביתו, וכשהבוס נכנס עם מכוניתו לתוך החניה הפרטית שלו, הבחור פשוט מתניע ונוסע פול-ספיד כדי להתנגש בחמת זעם במכוניתו של הבוס. הסרט עצמו מתרחש בחדר אחד בו מתקיימת בוררות בעניין. וזהו כל הסרט עצמו, בעצם: סוג של הצגת תיאטרון מצולמת המתארת את סיבותיהם של הצדדים המעורבים. אמנם התיאטרליות מורגשת למדי ב"פנים מול פנים", אבל הדינמיות של התסריט והמשחק מונעת הרגשה של מלאכותיות המתלווה בד"כ למעמדים כאלו, ובתוספת אווירה מחויכת, ואפילו קומית במקרים רבים, חוויית הצפיה ב"פנים מול פנים" הופכת נעימה לרוב.

מדי פעם פורש הבמאי הצידה לפלש-בקים לאירועים עצמם, אבל חלק גדול מהסרט מתרחש באולם הבוררות עצמו. התסריט מצד אחד מזמן הפתעות אין ספור. נקודת הפתיחה היא רק תיבת פנדורה לאין ספור סודות ושקרים ש להמשיך לקרוא