פרסי אופיר 2012: מנתק המים

איש אחד מתחיל לעבוד כמנתק מים מטעם ההוצאה לפועל. אז הוא הולך לבתים של אנשים שלא שילמו את החשבון, ומנתק להם את המים. פעמים הוא עובד לבד, ללא הפרעה. פעמים אחרות הוא נתקל בהתנגדות פסיבית. ויש לפעמים שהוא נתקל בהתנגדות אלימה. אבל הוא מנתק מים. זה מה שהוא עושה.

המשפחה שלו אנמית. אשתו פותחת את הפה רק לאחר חצי סרט. הקשר האוהב, אם היה, מת מזמן. גם הבן המתבגר עושה כדרכם של מתבגרים – מתנכר. ויש גם בת טינאייג'רית שלא אומרת הרבה. אז הוא מנתק מים.

האיש הזה רוצה להשתייך. להשתייך לעם. הוא מרגיש שייך לאנשים הפשוטים, אבל הוא נתפס כנציג הממסד, הזה שמנתק את המים מטעם ההוצאה לפועל.

הפסקה האחרונה, אגב, היא פרשנות אישית שלי, והיא יכולה להיות נכונה כמו כל פרשנות אחרת. "מנתק המים" הוא סרט שלא מסביר את עצמו. הוא סרט של התבוננות, מבלי שכמעט קורים בו דברים. "מנתק המים" הוא סרט של התבוננות בשגרה, וגם כשכבר מתעוררים בו קונפליקטים קולנועיים, הם נפתרים עוד לפני שהתעוררת ואמרת : "הנה מתחיל להיות מעניין".

לקראת סוף הסרט יש סצינה להמשיך לקרוא