סוף שבוע ירושלמי. חלק א'

אתה מתכונן שבועות מראש. אתה גומע את רשימת הסרטים הממלאים את התכניה בשקיקה. מסמן, מוחק, בונה תכניות. אתה מזמין כרטיסים מראש (ומשקיע מאות שקלים שאין לך). אתה שוכר אוטו (ומשקיע מאות שקלים שאין לך). אתה מגיע לפסטיבל ירושלים ליום של 3 הקרנות, ומגלה שראית 3 סרטים, ולא אהבת אף אחד מהם. ולמרות זאת, עבר לי יום בנעימים.

וזאת תודות לידידי שהעבירו לי את הזמן בין ההקרנות. זה נחמד שיש חבר'ה שאפשר להתלונן בפניהם על איכות הסרטים שראית. אבל בשביל זה יש לי גם בלוג.

אז בואו נתחיל להתלונן

חתול להשכיר – נאוקו אוגיגאמי (יפן)

חתול להשכיר. קצת חמוד. קצת לא.

בלילה שלפני ישנתי רק שעתיים (אל תשאלו). אז כן, הייתי עייף. אבל במצב עניינים שכזה, איכות הסרטים בד"כ מתחדדת: אם הסרט טוב, אני מתעורר. אם הסרט בינוני ומטה – אני נאבק שלא להירדם. "חתול להשכיר" הוא מהסוג השני (מה גם שהוא הוקרן מעותק וידאו עכור במיוחד. גלי הגמא החשוכים גמרו אותי). הרעיון חמוד להפליא: בחורה בודדה מוצאת פתרון מקסים לבדידות: חברתם של חתולים. אז היא פותחת עסק להשכרת חתולים לאנשים בודדים. אז הסיפור של הלקוחה הראשונה נוגע ללב. הסיפור של הלקוח השני נחמד. ואז השלישי, ואז עוד אחד…זה חוזר על עצמו, מתארך ללא צורך, ולא באמת יורד לעומק. הבחורה עצמה נשארת דמות לא פתורה לכל אורך הסרט, והיא משמשת רק דלת דרכה אנו מכירים אנשים אחרים, ובגלל שסגנון הסרט אפיזודיאלי, גם את האנשים האחרים אנו מכירים רק על קצה המזלג. כך יוצא ש"חתול להשכיר" הוא סרט עם גימיק חביב שלא באמת מתגבש למשהו שהוא יותר מבדיחה אחת חביבה (שנמשכת שעתיים. יותר מדי זמן).

אליס – דנה גולדברג (ישראל)

אליס והבן שלה. אליס (צילום: עמית ברלוביץ')

לפני שנכנסתי לסרט ידעתי רק שאני הולך לראות סרט מדכא במיוחד. אבל מכיוון שהסרט הזה לא משתתף השנה בתחרות אופיר, ובגלל שאני מתעניין בכל התוצרת המקומית החדשה, הכנסתי את עצמי גם לזה.

בסוף הסרט הרגשתי שיש כאן מאמץ ראוי לשמו, אבל לא מוצלח בסופו של דבר. למעשה, במהלך ההקרנה הרגשתי כמה וכמה פעמים שאת הסרט הזה היתה צריכה לביים קרן ידעיה (ואכן שמה מוזכר ברולר התודות). משהו מרוחה של ידעיה, מחוסר הפשרה שלה, שורה על הסרט הזה. אבל ידעיה גם יודעת להכניס את הסיפורים שלה לקונטקסט קולנועי, וזה מאוד חסר ב"אליס".

להרגשתי, הסרט של דנה גולדברג נראה כמו יצירה שהשקיעו בה המון מחשבה, רגש, ונשמה בתסריט ובעבודה על המשחק. ואז כאילו נגמר הכסף, אז ההוצאה לפועל של העבודה, עצם עבודת הצילומים – זה נראה עני וחסר נשמה. גם אם אתה מצלם דמות רצה עם מצלמה רועדת – גם את זה צריך לדעת לצלם. ואם אין כסף לסטדי-קאם שיעדן את רעידות המצלמה למשהו שאפשר להסתכל עליו צריך למצוא פתרון יצירתי אחר. אבל כנראה לא היה זמן ו/או כסף. אז יש כמה מקומות בסרט שכמעט בלתי ניתן לראות מרוב רעידות. ובנוסף – רוב הלוקיישנים המצולמים נדמים כאילו צולמו As is. כמעט אין עבודת ארט. הקירות לבנים. אולי תמונה אחת תלויה על הקיר שם. כמעט ללא אביזרים שיחייו את סביבת ההתרחשות. כך קורה שכל הדרמה עזת היצרים הזאת מתרחשת בחלל ריק.

נדמה לי גם שמשהו בתזמון הקולנועי של גולדברג לא משופשף. יש סצינה אחת בסרט, איפשהו באמצע, שבה הזנחה אימהית רגעית של גיבורת הסרט גורמת כמעט למות הילד. אבל עיני נותרה יבשה. משהו בתזמון העריכתי של ההתרחשות נעדר את הדחיפות, ואין לזה אפקט דרמטי (איזה הבדל בין זה לבין התאונה ב"הכל אודות אמא" לאלמודובר. אבל אלמודובר זה ליגה אחרת. צבעונית הרבה יותר). וזה קורה יותר ויותר בסרט. השחקנים טובים, אבל הצילום והעריכה לא מצטברים לאפקט הדרמטי הדרוש.

אה, כן. השחקנים אכן טובים, אבל מעל כולם ראוי להזכיר את אילנית בן-יעקב בתפקיד הראשי. לטעמי היא אחת מאותן שחקניות מקופחות. שחקנית מצוינת שלא מקבלת הרבה הזדמנויות (לפחות לא בקולנוע). משהו בעבודה השקטה שלה מצליח להעביר רגש עצום ללא פאניקה וללא היסטריה. קצת כמו אסי לוי, היא שילוב של נוקשות חיצונית ורוך פנימי. היא היתה מצוינת לטעמי ב"תיבת נח", סדרת הטלויזיה של רני בלייר, והיא מאוד טובה גם כאן. לצידה צוות שחקנים טוב שתומך, אבל בימוי ההתרחשיות לוקה בחסר, וכך נותרתי עם סרט שהוא נסיון מעורר הערכה שלא צלח לטעמי.

הפשיטה – גארת' אוונס (אינדונזיה)

מתוך "הפשיטה". אקשן!

בסוף ההקרנה מישהו שאני מכיר ביקשת ממני לסכם את החוויה שלי מהסרט במשפט אחד. אמרתי לו: "סרט משובח. לא בשבילי". אני, הרי, לא בדיוק פריק של סרטי אקשן. אבל אחרי שדיברו כל כך הרבה על סרט האקסטרים הזה, חשבתי לנסות.

ואכן, הסרט הזה אקסטרים. מאוד.

בערך שתי דקות לתוך הסרט יש סצינה שבה האיש הרע מכוון אקדח אל ראשו של מישהו קשור שכורע על ברכיו. ואז הוא יורה. רואים בבירור את הרשף. רואים את העשן. רואים את האדם נופל. ורואים את הדם. האלימות בסרט הזה בוטה מאוד וברורה מאוד. בהוליווד הרי מעדיפים לפוצץ כמה שיותר דברים, אבל בלי ממש להראות תמונות קשות. "הפשיטה" הוא רק תמונות קשות. והתמונות אכן קשות, יונית. יש גם דקירות סכינים וחרבות אין ספור, וגם עריפות ראשים. וזה כל הסרט, פחות או יותר (אה, יש גם קרבות יריות אין -סופיים, וגם אין-ספור קרבות איגרוף תאילנדי, וסתם התאבקות חופשית). זה אפילו לא סרט מתח. זו תצוגת תכלית של אקשן חסר מעצורים (שעשויה מצוין. עד כמה שאני מבין בזה, כן?!). ועלי זה פחות עובד.

אבל בכל זאת נשאר בי משהו מחוויית הצפיה הזו: בסוף-בסוף, כשהסגן של האיש הרע, שהוא גם מתאבק סופר-מוכשר – כשהוא סוף סוף מת, כל הקהל פרץ במחיאות כפיים. זה היה משונה ומוזר בשבילי.אני מעדיף לדמוע עד מאוד בדרמה פולנית מאשר למחוא כפיים על מותו של האיש הרע.

ואז עליתי על האוטו, ותעיתי ברחובות ירושלים עד היציאה מהעיר. אח"כ הדרך הלכה חלק יותר (גם החזרתי מישהו לתל-אביב. למרות העייפות. תיראו איזה איש טוב אני).  כשכבר הגעתי הביתה, הלכתי לישון. (אני אוהב לכתוב בבלוג שלי, אבל בכל זאת, בן אדם צריך לישון…)

הסרט הראשון שלי היה מוקדם בבוקר היום. ואחריו מיד עוד סרט. ואח"כ הפסקה, שמאפשרת לי לכתוב על חוויות אתמול. לגבי מחר, אגב, אני כבר יכול להבטיח פוסט עם סקירות חיוביות יותר על סרטי הפסטיבל.

סוף חלק א'

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “סוף שבוע ירושלמי. חלק א'

  1. הי איתן. נראה לי שהושפעת בכל זאת אתמול מהסרט, ראו אותך חותך צמתים ורמזורים אתמול בלב ירושליים…
    סתם…כמו שאמרת – סרט משובח ! [גם אם לא בשבילך].

  2. בעניין יום שישי – בחירות הסרטים שלך פשוט מבאסות. ובעניין יום שבת קודש – אם החלטת לוותר על "הדשוט" לטובת השד יודע מה, אז תכתוב 100 פעם – "מה שבא לי, מגיע לי". ואם לא התאכזבת מ"טעם החיים" (מבוים כרגיל נהדר אבל תסריט שאריות בנאלי ומיושן) אז תכתוב 300 פעם "אני אולי לא מודע לזה אבל מגיע לי יותר" ןתרף גם תפילת אווה (בול) מריה ליתר בטחון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s