סוף שבוע ירושלמי. חלק ב'

בלילה שבין שישי לשבת ישנתי את 6 השעות המטכ"ליות. לא להיט, אבל מספיק בשביל להכין את עצמי ליום ארוך נוסף של פסטיבל. אפילו הספקתי להכין לעצמי חביתה (טעימה. אני טוב בחביתות) לפני שיצאתי מהבית. ההקרנה הראשונה היתה ב-11:00 בבוקר. הגעתי בזמן, ונהניתי מאוד.

טעם החיים – אלקס דה לה איגלסיה (ספרד)

מנסרים את מוט הברזל שבראשו. "טעם החיים"

בסוף ההקרנה מישהו אמר: "זה אחד לאחד הקרנבל הגדול של בילי וויילדר". יש בזה משהו. ביקורת מלגלגת וחדה על התקשורת צמאת הסקופים ברוטב ספרדי-טראשי משהו. איש אחד נופל על פיגומים, ולא יכול לזוז בגלל מוט ברזל שתקוע בראשו. כל מאמצי החילוץ הופכים לקרקס תקשורתי מטורף, כמו שרק דה לה איגלסיה יודע. "טעם החיים" אולי לא הסרט הכי מקורי בעולם, אבל הוא מהנה מאוד. מפגש נוסף עם חבר ותיק, במאי קולנוע סוחף ופרוע. בסוף הסרט היו לי ממש דמעות בעיניים – כלומר, ממש נקשרתי רגשית לדמויות האלו, ולמרות הגישה הקומית והסרקסטית, יש כאן גם עבודת משחק, בימוי, וצילום משובחות. הכל מתוזמר ל להמשיך לקרוא