לרומא באהבה: וודי אלן בחופשה

בחיי שאתם אנשים רעים. אתם, אתם. אתם שקוטלים את "לרומא באהבה". אתם שלא מוכנים לקבל מהבמאי של "שושנת קהיר הסגולה" ושל "פשעים ועברות קלות" משהו שהוא פחות מיצירת מופת. אתם, הציניים, שקוברים את הקריירה של וודי אלן כבר קרוב ל-15 שנה. בחיי שאתם אנשים קשים.

"לרומא באהבה" הוא לא סרט גדול. ממש לא. הוא לא משתווה לסרטים הגדולים שלו משנות ה-80, וגם לא לסרטים הנהדרים שלו מהשנים האחרונות (למשל: Match point, או "חצות בפריס"). אבל "לרומא באהבה" הוא סרט קטן ומתוק. מצחיק ומהנה, חסר משקל וחמוד. בידור לא מחייב וקליל לערב קיץ מחניק.

יכול להיות שאלן רצה לומר משהו על הסקס-אפיל של סלבריטאים, ועל איך התקשורת, בחיפוש האובססיבי שלה אחרי "הדבר הבא" עושה בעצם דברים אבסורדיים. כמו לשלול את ההומניות מאנשים פשוטים בשלל תוכניות ריאליטי. או להרוס חיים של אנשים רגילים ע"י בלבול חושיהם. יכול להיות שוודי אלן התכוון ליצור משהו עם משמעות. אבל זה קצת מתמסמס. "לרומא באהבה" מספר 4 סיפורים שונים, לא קשורים, ויש בהם את האלמנט של הפרסום. באחד מהם (הסיפור של בניני) המסר ברור יותר. בשאר פחות. ולכן הקישור בין הסיפורים עצמם קצת רעוע הפעם. אבל זה לא משנה לי.

זה לא משנה לי כל כך כי מה שיש הוא 4 ויניייטות קטנות ומשעשעות. 4 סיפורים שמורחים לי חיוך על הפנים במשך כמאה דקות. וזה לא דבר של מה בכך. יש כאן 4 סיפורים שמבוימים בחלקלקות, זורמים נעים, עם כמה בדיחות מצחיקות מאוד, ועם הרבה רגעים נעימים ויפים. "לרומא באהבה" הוא לא סרט משמעותי בתולדות הקולנוע, או בקריירה של אלן עצמו. הוא סתם יצירה מינורית וחביבה שעושה כיף. וגם זה משהו.

אלק בולדווין ב"לרומא באהבה"

כדאי, אגב, לשים לב למה שאלק בולדווין עושה בסרט. זה מתחיל כמשהו רגיל. מהר מאוד מתברר שבולדווין מגלם מישהו שלא קיים באמת. הוא מגלם את הזה שאנחנו מתייעצים איתו כשאנחנו מדברים עם עצמנו. את הזה שנותן לנו עצות כשאנחנו מתלבטים. את הקול הפנימי שלנו. אלק בולדווין הוא פרסוניפיקציה של המלאך הטוב, של המצפון. אבל הוא בעת ובעונה אחת המלאך הטוב שלה ושלו. המצפון, מטבעו, הוא אישי ופרטי. כאן הוא מחלק את זמנו בין שניים. ויותר מכך: יש רגעים בהם הדמויות מדברות עם המצפון שלהן, ומיד עוברות לדבר עם הדמות האחרת בחדר. קייט ווינסלט סיפרה פעם שבתהליך העבודה על "שמש נצחית בראש צלול" היא מירקרה לעצמה בתסריט בצבע אחד את כל החלקים שהם חלק מהדמיון של ג'ים קארי, ואת החלקים שממש מתרחשים בצבע אחר, מכיוון שחלק מהם התרחשו בסמיכות יוצאת דופן, לפעמים באותו משפט. אז נכון שהתסריט של "לרומא באהבה" הרבה פחות מבריק מהתסריט ההוא של צ'רלי קאופמן, אבל יש כאן כמה סצינות שאני מעריך שהשחקנים המשתתפים בהן עשו דבר דומה. הדיאלוגים עם אלק בולדווין הם בעצם החצנה של דיאלוגים פנימיים, אבל הם נאמרים בסמיכות לשיחה השוטפת הרגילה. ובנוסף, הוא משמש משענת לשניהם (וגם הצלע השלישית, אלן פייג', מחליפה איתו מילה או שתיים). אולי יש ב"לרומא באהבה" יותר ממה שחשבתם במבט ראשון.

זה מרענן לראות את בניני חוזר לקולנוע, גם אם באופן חד פעמי. והבדיחה עם האמבטיה חביבה ומצחיקה, ומשתלבת במסר הכללי, של הטירוף שבפרסום. וככה הוא "לרומא באהבה" – לא סרט גדול, אבל מלא ברגעים חביבים שמעידים שיש כאן גאון שרוצה הפעם לעשות משהו קליל. יש כאן גאון שלוקח חופשה מעצמו. לא כל סרט צריך להיות יצירת מופת, ממש כמו שלא כל ארוחה צריכה להיות בריאה ומזינה. מותר לחטוא מדי פעם עם מעדן שוקולד קטן. זה טעים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “לרומא באהבה: וודי אלן בחופשה

  1. מדובר בסרט ענק עם מסר משמעותי המתייחס למקומה של האמנות בימינו, אשר נגררת בכוח בעלי ההון המצרכנים לזבל. אמנות גדולה יכולה להתבטא רק במקלחת ויש רק אנשים ספורים שמסוגלים להבין אותה ולהוציא אותה מחושך לאור. יש כאן מסר נוסף על התדרדרות תוכניות הריאליטי – על הפיכת האדם הפשוט לגיבור לשבוע מול ההמון הנבער והמריע. על השיטוח של הרמה התרבותית של התוכניות כשהגאונות האמיתית לא מקבלת שום ביטוי.
    סרט חזק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s