יותר איטי מלב: מעשה האמנות הוא מעשה אכזרי

צ'מעו משהו

אני יודע שעכשיו קיץ בחוץ. חם. חם מאוד. ויש ספיידרמנים ובאטמנים ועוד כל מיני מנים בקולנוע. ולמי שנרתע מסופר-הירוז, כמוני, יש כמה סרטים משובחים אחרים (למשל, "המשגיחים" המצוין, או "העולם מצחיק", אם עוד לא ראיתם). אבל בתוך כל זה יש סרט יפה ומרגש שמוקרן בהקרנות מסחריות בסינמטק תל אביב. סרט שככה מוקרן מתחת לרדאר, ומומלץ לבדוק אותו. יש בו ראש קצת אחר, אבל יש לו אפקט מעורר מחשבה, ואם אתם כמוני, ואוהבים לבכות בסרטים, יש בו גם לא מעט דמעות לקראת הסוף.

לסרט קוראים "יותר איטי מלב".

אני מודה, לא ראיתי את סרטם הקודם של ינאי גוז ושל יוני זיכהולץ, "אלנבי רומנס". אומרים שזו היתה קומדיה רומנטית קסומה. מספרים שהסרטון הזה (50 דקות) סחף בזמנו לא מעט תל אביבים. אחרי "יותר איטי מלב" אני יכול להבין למה. סרטם של זיכהולץ וגוז הוא קודם כל מאוד תל אביבי. ולמרות שהוא מתרחש, לכאורה, ברחובות הצדדיים של העיר, בסמטאות העזובות, ובמועדונים הקטנטנים – למרות כל זה, לא מדובר בסרט על תת תרבות. לא מדובר בדרמה קשת יום על מסוממים ועל זונות. הבמאים אמנם משתמשים באנשים שלכאורה מאכלסים את מה שבדרך כלל נתפס כ"תת-תרבות" (אנשי גרפיטי, מוסיקאים שמנגנים מול 38 אנשים במועדון מסכן, טרנסוסטיט אחד או יותר), אבל הם משכילים להביא אותם אלינו, אל המיין-סטרים. הם משתמשים בכל צורות האמנות (קולנוע, אבל גם כתיבה ספרותית, כתיבת שירה ופרוזה, מוסיקה, וגם דראג-שואו, שהיא גם סוג של פרפורמנס-ארט) בכדי לקיים דיון על מקורות האמנות בכלל, על הקשר שלה למציאות, ועל ההשפעה ההדדית של המציאות על האמנות, ושל האמנות בחזרה על המציאות. ולמרות שכל זה נשמע אקדמי ופלצני, כשרואים את הסרט מבינים שיש בזה משהו אנושי מאוד, שנוגע לכל אחד ואחת מאיתנו.

אמנות בת"א. אהבה בת"א. מוות בת"א. "יותר איטי מלב"

אולי כדאי, באמת, שאני אחפש את הסרט הקודם שלהם, "אלנבי רומנס". לפי "יותר איטי מלב", יש לגוז ולזיכהולץ לב רחב, והם יודעים להשתמש בו בכדי לחמם לי את הלב ברומנטיקה קורנת. השעה הראשונה של הסרט מתארת רומן חמוד ונעים בין בחורה צעירה, סופרת, לבין בחור צעיר שהיא פוגשת, אמן רחוב. המטרה הראשונית שלה היא להשתמש בו כגיבור ספרה החדש (מבלי שהוא ידע), אבל היא מתאהבת בו במהלך תהליך הכתיבה (שהוא תהליך חייה), והסצינות המתארות את אהבתם הצעירה והפורחת מעלות חיוך בלתי רצוני על הפנים.

אבל לתהליך מעשה האמנות יש אלמנט להמשיך לקרוא