פרסי אופיר 2012: ריח פועלים

האמת – זה סרט קטן מדי. אין לו מקום בתחרות האופיר. הוא לא יגיע לשום דבר. גם במסלול הפרינג'. אבל הוא סרט חביב למדי, שמשאיר חיוך על הפנים רוב הזמן. זה סרט שצריך למצוא איזושהי דרך להיות מוקרן בצורה מחתרתית (או באחד מאולמות הסינמטק, הקרנה אחת בשבוע). זה סרט שאמור לצבור קהל מפה לאוזן על פני תקופה ארוכה. זו חווייה חביבה למדי של שעה ורבע נעימה. לא יותר.

האמת – עד כמה שאני הבנתי את המטרה של הסרט הזה, הוא לא מצליח לממש את מה שהוא רצה להשיג. אבל זה לא ממש חשוב בעיניי. יש כאן שחקנים טובים שעושים את העבודה, ומצליחים לרתק אותי להווי של אנשים ספיציפים.

אז מה הסיפור?

תלביבים במושב. "ריח פועלים". צילום: עמית שחל

צוות צילום יוצא אל עזובה שנראית כמו מושב. יש שם אוטובוס נטוש שהופך להיות בסיס ההתרחשות של הסרט. ויש שחקנים שמגלמים דמויות צעירות שנכנסות ויוצאות מאותו אוטובוס, מכינות אוכל, מקשיבות למוסיקה (בעיקר מאיר אריאל), ומדסקסות בעיקר אהבות ואכזבות של צעירים.שום דבר מיוחד, ובכל זאת, יש בזה משהו. לפי הבנתי, הסיבה לעשיית הסרט הזה היתה נסיון להוכיח שהברנז'ה הקולנועית של ישראל לא מתנשאת על הפריפריה, והיא לא מתרכזת רק בתלביב.זו הסיבה שהוציאו אותה אל המושב המאולתר הזה, עם פרות וסוסים. אבל מבחינתי, אם אותם שחקנים בדיוק יאמרו את אותם דיאלוגים בדיוק בסט של דירת ארבעה קירות (קרטוניים) לבנים באולפני הטלויזיה הלימודית בקלאוזנר 14, רמת אביב – התוצאה תהיה זהה לחלוטין. או במילים אחרות: אתה יכול להוציא את הברנז'ה מתל-אביב, אתה לא יכול להוציא את תל אביב מהברנז'ה, לפחות לפי איך שאני תופס את "ריח פועלים".

עם זאת, צריך לומר: הסרט שבתוך הסרט, שמאכלס את רוב זמנו של "ריח פועלים", נראה לי כמו פיילוט מוצלח למדי לסדרת טלויזיה משעשעת ואף מרגשת שיכולה למשוך שנים. יש כאן שחקנים מעולים, יש ביניהם כימיה מידבקת, יש כאן דיאלוגים שכתובים מצוין, ויש אחלה מוסיקה. אין כאן ממש סיפור שיחזיק סרט קולנוע. כמו שהוא עכשיו, כל הפאוזות שבין הסצינות, שמנוצלות לכאורה לכיוון ותכנון שוטים, ולויכוחים בין הבמאים (נקודת החולשה העיקרית של הסרט כפי שהוא עכשיו: הם הרבה פחות מעניינים מאשר הדמויות הצעירות שבתוך הסרט שהם מביימים) – הפאוזות האלו הן בעצם הפסקות שמאפשרות לעכל התפתחויות דרמטיות בסרט שבתוך הסרט. אם היה מדובר בסדרת טלויזיה – היתה באה כאן הפסקת פרסומות. הרי על מי אתם עובדים: הסצינות של הסיפור שבתוך הסיפור כבר ערוכות עם חילופי זויות ותיקונים אחרים. כשמישהו אומר "קאט!" זה לסצינה. לא לשוט ספיציפי.

כך שלסיכום: כמו שהוא עכשיו, אין ל"ריח פועלים" מה לחפש בפרסי האופיר. עם זאת, והרבה יותר חשוב בעיניי, כן הייתי רוצה לראות את היצירה הזו מוצאת קהל, ויותר מכך, אולי מישהו ירים את הכפפה, וינסה לפתח סדרת טלויזיה מהחומר המצוין (והגולמי, עדיין) שיש כאן. ריקי בליך מצוינת כאן, וגם עמיאל שפירא ואושרי סהר, שני שחקנים לא מוכרים עדיין, עושים רושם שמגיעה להם ההכרה. ובמהלך ההתפתחות של הסרט (סדרה?) בתוך הסרט, מצטרפים אליהם שחקנים נוספים, כולם טובים, ובסוף גם מגיע שלומי שבן, ועושה אחלה ביצוע לשיר של מאיר אריאל. יש כאן אחלה חומר. צריך לעשות עם זה משהו. אבל לא פרסים של אקדמיה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2012: ריח פועלים

  1. מעניין, חשבתי הפוך בדיוק: קטעי מאחורי הקלעים היו טובים יותר מהסרט בתוך הסרט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s