דרושה חברה לסוף העולם: סרט עייף

לא יודע למה, אבל חשבתי שזה דווקא יהיה נחמד. משהו ברעיון של סוף העולם קרב, בואי נתאהב. חשבתי שזו תהיה קומדיה רומנטית זניחה אבל חביבה. חשבתי שקירה נייטלי תהיה חמודה, כמו שאני חווה אותה בד"כ. וחשבתי שסטיב קארל יצחיק אותי.

חשבתי. הדבר היחיד שנכון מכל מה שחשבתי הוא שקירה נייטלי אכן חמודה ומקסימה. כל השאר לא עובד.

היה איזה רגע שחשבתי שהבנתי למה עשו את הסרט. אולי רצו לבדוק את טבע האדם דרך בדיקת התנהגות האנושות במצב קיצוני: מצב בו סוף העולם קרב. האם כל ערכי המוסר יתמוטטו, ואנשים ישברו, יהרסו, ישתוללו, יתנו לילדים לשתות אלכוהול ללא בקרה, וגם יעשו אורגיות, או שאנשים יחפשו אהבה אמיתית, ויתכרבלו איתם עד שהסוף יבוא. בהתחלה זה הראשון. אח"כ זה השני. אבל אין כאן באמת דיון רציני. יש כאן נסיון לעשות קומדיה רומנטית, עם השאלה הקיומית ברקע. זה לא עובד. ומהר מאוד, כשהרקע נזנח, ואנו נשארים עם הרומנטיקה, גם זה לא עובד.

סטיב קארל, השחקן הראשי, הוא פלגמט לכל אורך הסרט. אין לי דרך לתקשר איתו. ולמרות שקירה נייטלי מעצבת כאן דמות אנושית חביבה, עם מצבי רוח, צחוק ובכי, רגש וגם כמה רגעים של 'שגעון' – דמות אנושית שכזו, העובדה היא שבשביל שהסרט הזה יעבוד, השניים האלו צריכים להתחבר. אבל אין ביניהם כימיה.

קירה נייטלי (פרונט, חמודה) וסטיב קארל (רקע. מטושטש) ב"דרושה חברה וגו'". סרט מטושטש.

יש כמה סצינות (בעיקר הזו בכלא, ועוד כמה אח"כ) שהן פשוט מונולוגים של כל אחת מהן, מבלי שהן באמת מדברות אחת עם השניה. הבמאית לא ממש יודעת איך לצלם את הסצינות, והיא ממש מפרקת את הזוג הזה להוא והיא, ללא קשר. רואים אותו לחוד, ואז אותה לחוד, ואז שוב אותו לחוד, וחוזר חלילה. סינגל-שוטים שלא יוצרים קשר. ובכך נהרסת כל הרומנטיקה. אין ביניהם קשר מינימלי, מלבד העובדה שהתסריט אומר שהם צריכים לתקשר. המונולוגים יפים, ובעיקר נייטלי מעבירה אותם ברגש, אבל כמכלול – זה לא עובד.

ובעיקר אין כאן שליטה בטון. או שזו קומדיה מטורפת (כמו שהסצינה ב"פרנדז' היתה אמורה להיות), או שזו דרמה רומנטית מרגשת (כמו שהסוף היה אמור להיות) – יש כאן חוסר החלטיות בימויית, וכתוצאה מכך – זה לא עובד – לא לכאן, ולא לכאן. ובכלל, נדמה לי שבתור במאית שהיתה צריכה 'לטרוף' את המסך בסרטה הראשון,  לורן סקאפאריה מביימת סרט לאה למדי, עייף, וחסר אנרגיה.

זכרון "מלנכוליה" הנפלא עדיין טרי (להזכירכם, סרט השנה שלי מהשנה שעברה), והנסיון המסכן לתאר כאן את סוף העולם מחוויר לעומת סרטו האדיר של לארס פון טרייר. זה לא ש"דרושה חברה לסוף העולם" הוא סרט רע במיוחד, או מעצבן במיוחד. אבל הוא כל כך סתמי, כל כך לא מעניין, לא מצחיק, לא מרגש, ולא משהו שממש חייבים להוציא עליו כסף. מומלץ אך ורק למעריצי קירה נייטלי (ואני, לצורך העניין, כזה). כל השאר – תעברו לסרט הבא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “דרושה חברה לסוף העולם: סרט עייף

  1. דווקא קירה נייטלי הייתה מעצבנת במיוחד פה, יותר מכרגיל אפילו.

  2. צודק עדן. קיירה נייטלי הגיעה בסרט הזה לשיא של עצמה במעצבנות. מעולם לא היתה מעצבנת כל כך כמו בסרט זה.
    אין לי מושג כיצד הסרט הזה הגיע להפצה בבתי הקולנוע. סרט תמוה בלי אמירה מלבד הקלישאה שגם בקטסטרופה מוטב טובים השניים מן האחד. גם אני נזכרתי ב'מלנכוליה' סרט מעצבן ונפוח מיומרה,אבל מנסה לומר משהוא לפחות. כשראיתי בכותרות בסוף שהבמאית והכותבת היא אשה הבנתי את הטרחנות המתחכמת שאופפת את הסרט הזה. סטיב קראל נראה כמי שרק מחכה שהסיוט של צילום הסרט ייגמר והוא יוכל ללכת הביתה. סרט מרושל
    שמתחיל לפתח רעיון ולא מסוגל להמשיך אותו. סרט גרוע ומאד לא מומלץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s