פרסי אופיר 2012: מעשייה אורבנית

נתחיל מהסוף: לטעמי האישי, אליאב לילטי יותר טוב מדובר קוסשוילי מודל 2012. "רווקה פלוס" הוא נסיון של הדובר לעשות קומדיה ברוטלית, אבל הקומדיה לא עובדת, ומה שנשאר ביד הוא ברוטליות דוחה ומגעילה. גם לילטי עושה סרט פרובוקטיבי, אבל גם אם "מעשייה אורבנית" סובל מבוסריות, וגם אם מצאתי בו כמה חסרונות, עדיין יש בפרויקט המרתק הזה יותר מסתם בוטות. יש בו רצון להגיד משהו על העולם, ויש בו הרגשה של מיצים קריאטבים (ועוד כל מיני נוזלים) גועשים ומבעבעים.

להקרנה של "מעשייה אורבנית" באתי מוכן. ידעתי שמדובר בסרט שמורכב ממונולוגים, וידעתי שיש בו אלמנט של גילוי עריות בין אח לאחות. ובכן: הסרט הרבה פחות אקספרימנטלי ממה שחשבתי שהוא יהיה. הוא אפילו קומוניקטיבי למדי (בוטה, אבל לא מנוכר). רוב המונולוגים בסרט מוגשים בעצם כחלק משיחה בין אנשים (רק שהשני מקשיב, ולא עונה). וזה עובד, רוב הזמן. וגילוי העריות – סתם, קידום מכירות. הוא קיים בסרט, אבל להבנתי, רק כאלמנט משני, ולא עיקרי.

כמו שאני תופס את "מעשייה אורבנית" יש בו אמירה מייאשת על העולם. על איך הנעורים הם פוטנציאל מלא רגש ועניין, מלא תאבון לטרוף את החיים, לזיין את כל הבחורות היפות, ולהצליח בחיים, אבל האמת היא שהחיים חרא. מהר מאוד, לפי אליאב לילטי, תמצא את עצמך בעבודה לא מספקת וסתמית, עובד בעבור שכר נמוך ללא יכולת לשפר אותו משמעותית. אשתך תפסיק להתעניין בך. אשתך תתחיל להתעניין באחרים. יבואו ילדים ויעשו לך רעש ובלגן בחיים. אשתך תתחיל להתקמט (בעיניך, וגם בעיניי עצמה). הגוף יתחיל לבגוד. אתה תחלה, ובסוף תמות. אז בשביל מה לחיות בכלל?

הנחת העבודה המייאשת הזו נמסרת דרך סדרה של מונולגים שמשרתים קו עלילתי דק. סיפור המסגרת של הסרט הוא על אח ואחות בני כ-17 שלאחר מות אימם יוצאים לחפש את אביהם שנטש אותם בילדות. זה החלק החלש של הסרט. קו העלילה הזה משמש רק תירוץ לסדרה של מפגשים עם אנשים ששוטחים את צרותיהם בפני גיבורי הסרט (ובפני הצופים). אבל הסיפור עצמו לא מספיק מפותח, ולא מספיק מעניין בפני עצמו. ובכלל, יש בו כמה פיתולים מיותרים ולא הגיוניים (הבחור מגיע לכלא בגלל סיבה תסריטאית קלושה, ומשתחרר – לא ממש ברור למה. הכל זה תירוץ כדי לפגוש את אוהד קנולר, באחת הסצינות היותר מצוינות של הסרט).

יותר מזה – כל המונולוגים, וכמעט כל רגע בסרט, הם בעצם חזרה על אותה נקודה – הנעורים הם פריוויו מרתק לחרא של חיים. יש וריאציות שונות על נושא ה"חרא של חיים" – ועדיין זה אותו הדבר. אבל מה שמציל את הסרט הזה הוא איכות הביצוע. לא כל המונולוגים עומדים על אותה רמה, ולא כולם מעניינים מספיק (היו כמה קטעים בסרט שמחשבתי נדדה אל מקומות אחרים), אבל יש כמה מקומות שהם פשוט מצוינים בעיניי (הסצינה עם אסתי ירושלמי, למשל, שאם משכילים להסתכל מעבר לבוטות המובנית שבעירום ובשפה של הדיאלוג מונולוג, אפשר למצוא בסצינה המצוינת הזו כאב עצום על דימוי גוף מתנוון – בעיניי עצמה, ובעיקר אחרים. סצינה מרתקת ואמיצה).

זהר שטראוס ב"מעשייה אורבנית". פוליפ.

יש מקומות שבהם מוסיף לילטי לונה פארק בימויי משלו – למשל, בסצינה שזכתה למחיאות כפיים (בצדק) של זוהר שטראוס – לא רק ששטראוס הביא למסך את הכריזמה המדבקת שלו, לילטי משחק עם השפה הקולנועית בסצינה הזו בצורה מרתקת ומסחררת. הוא מוסיף להטוטים קולנועיים גם לסצינה של עירית בנדק, ובעצם מציל אותה מבחינתי (זה היה אחד הרגעים שהפסקתי להקשיב לטקסט, שהיה כתוב פחות טוב לטעמי, ופשוט הסתכלתי מהופנט בתמונות הזזות).

אה, גילוי העריות. לא באמת הבנתי אותו. אולי לילטי רצה להעיר משהו על הסטייה המוסרית בנעורים שדופקת את החיים אח"כ, או אולי על החופש שהנעורים מאפשרים, גם אם מדובר באהבה לא מקובלת, עד שמתבגרים והכל מתחרבש. לא באמת הבנתי, ולכן גם דחקתי הצידה את האלמנט הזה. זה גם קצת פחות קריטי בעיניי לסרט ולמה שהבנתי ממנו. להרגשתי, יש ב"מעשייה אורבנית" קול קולנועי חדש ומרתק, חסר פחד, אך גם כזה שצריך עדיין פיין-טיונינג. להביא את אלהים בסוף שיסביר את הכל זה מיותר בעיניי (תסריטאית, אני מתכוון. אלי גורנשטיין עצמו מצוין). וגם: ידידנו הדני לארס פון טרייר לימד אותנו לא להפלות בין המינים כשמדובר בעירום. אם יש עירום פרונטלי נשי, אז יש גם גברים מתפשטים (זה לפעם הבאה, מר לילטי).

ההקרנה אתמול היתה במסגרת הקרנות האקדמיה לקראת פרסי אופיר דהשתא. אני לא חושב שזו המסגרת  המתאימה לסרט הזה. זה בכלל לא חשוב בעיניי שהסרט יקבל הכרה מהאקדמיה (ואם זה יקרה, זה עלול להעביר מסר לא נכון לקהל הפוטנציאלי). אני מקווה שבעזרת סדרה של הקרנות סינמטקיות הסרט הזה יוכל למצוא קהל. זה מה שחשוב. שקולו של לילטי ישמע. שתהיה "הפעם הבאה". כי מה שאני ראיתי אתמול הוא במאי שמאוד הייתי רוצה לפגוש שוב. ולא בעוד 10 שנים. קצת לפני, אם אפשר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרסי אופיר 2012: מעשייה אורבנית

  1. קיבלתי רצון עז לראות את הסרט הזה. נשמע מסקרן, אחר, מפתה ועמוק. שמעתי על לילטי הזה שהוא מוכשר עכשיו גם אתה אומר. במאי שיביא לנו קול חדש נדרש מאוד בארץ שלנו. גם אתה כתיבתך משובחת ביותר ואתה בעל יכולות להעביר מחשבות עמוקות. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s