סרט קצר: המכתב (מישל גונדרי)

כבר קרוב לחודש לא העליתי לכאן סרט קצר מעניין. לא שכחתי. היו דברים אחרים. אבל הנה אני חוזר.

כבר הרבה זמן שלא שמענו ממישל גונדרי. היצירה המשמעותית האחרונה שלו היתה "קדימה, תריץ אחורה". זה היה ב-2008. מאז הוא עשה לא מעט דברים, אבל אלו לא היו באמת שלו ("הצרעה הירוקה"), או סתם נסיונות לא מוצלחים ("האנחנו והאני" שהוקרן בפסטיבל קאן האחרון נקטל ע"י הביקורות). לשמחתי גונדרי מצלם ממש עכשיו פרויקט מאוד מסקרן עם יקירת הבלוג, אודרי טוטו, בתפקיד הראשי. הסרט החדש של גונדרי יספר על בחורה עם מחלה נדירה הנגרמת כתוצאה מפרח שגדל לה בריאות. נדמה שזו קרקע פוריה להמצאות הויזואליות שהפכו את גונדרי לבמאי כל כך מיוחד.

הסרט הקצר של היום, "המכתב", הוא עדות מוקדמת לסימני ההיכר של מישל גונדרי. כ-8 שנים לפני "מדעי החלום" (וכ-6 שנים לפני "שמש נצחית בראש צלול", אחד הסרטים הכי אהובים עלי. בכלל) מביא גונדרי אל הסרט הקצר הזה את כל המרכיבים שהפכו אותו לשם דבר: המצאות ויזאוליות מרהיבות שנתמכות דווקא בלואו-טקיות יחסית (כלומר, מבלי להפציץ באפקטים, אלא יותר בעבודת יד), וגם שילוב של רגישות גברית ורומנטיקה מתוקה-מרירה. כמו ב"מדעי החלום", מדובר כאן בבחור (כאן נער) שמאוהב בבחורה (כאן נערה), אבל לא יכול להביא את עצמו להגיד לה. וגונדרי, כמו גונדרי, מפליג אל הדמיון (כאן, למשל, איש עם ראש מצלמה).

סרט רגיש ויפה (וקצר. 14 דקות) שמזכיר לי למה אני אוהב את גונדרי.

כמה הערות לפני שתלחצו Play:

למי שלא זוכר, להמשיך לקרוא