ילדי ראש הממשלה, עונה 2: שיפור ניכר

את הפוסט הזה רציתי לכתוב כבר מזמן. נאמן לדרכי לא לכתוב על סדרות טלויזיה מיד לאחר הפרק הראשון, חיכיתי קצת. ואז היו הקרנות אקדמיה, ועוד כמה סרטים אחרים, וגם העצלנות הטבעית שלי, אבל קשה לי שלא להביע את התלהבותי מהעונה השניה של הסדרה הזו, אז אולי מוטב מאוחר מאף פעם.

ובכן: בעונה הראשונה היה דגש על ההוד והפאר. זו היתה סדרת יוקרה של "הוט", וכך היא גם נראתה: יקרה, אבל עם לא מעט מכתשים יצירתיים (כתבתי קצת עליה כאן). העונה השניה מסמנת כמה שינויים, והמשמעותי ביניהם הוא הצנחתו של ניר ברגמן אל כיסא הבמאי. הברגמן הזה מוכיח כאן שוב למה הוא מבכירי הבמאים הישראלים הפועלים כעת. מקולנוע ("כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי") ועד טלויזיה ("בטיפול", "להוציא את הכלב") – ברגמן מביא אל המסך רגישות עצומה לאנשים, בימוי שחקנים מדויק, ומקצועיות בנוגע לשלמות ההפקה כולה.

אחת הבעיות הקריטיות של העונה הראשונה היתה העובדה שהחלקים לא התחברו לי. היה את סיפור המשפחה, והיה את הרקע (עובדי משק הבית). הרקע בעונה הראשונה הרגיש קצת כמו קרקס לא קשור. ברגמן חיבר את הכל. היצירה בעונה השניה מרגישה הרבה יותר הומוגנית. תסריטאית יש כאן משהו שלם יותר. משק הבית, הדרמה המשפחתית, וגם העבודה היומיומית של ראש הממשלה, אלמנט שכמעט נעדר לגמרי מהעונה הראשונה – הכל מתוזמר כאן ליצירה שלמה יותר, מרגשת יותר.

רמי הויברגר ראש ממשלה. איפה הילד.

יש לברגמן עין מצוינת לליהוק, והוא הוסיף כמה תוספות משמעותיות: לתפקיד בן משפחתה הסורר של אוולין הגואל הוא הביא את עופר חיון, שעשה תפקיד דומה ב"ציון ואחיו", אבל זה לא רק טייפ-קאסט. ברגמן מוציא ממנו גם את הצד האנושי שעומד מאחורי המופרעות הנערית הטבעית. עוד טייפ-קאסט לכאורה הוא להמשיך לקרוא