סרט קצר: תהילה בים (בן צייטלין)

(הפעם סרט קצר יותר ארוך. 25 דקות. אבל שווה)

אחד הסרטים הכי טובים שמוצגים עכשיו בקולנוע (ואחד הכי טובים שתראו השנה) הוא "חיות הדרום הפראי". אבל המסע של בן צייטלין, הבמאי של הסרט הזה, התחיל עם "תהילה בים". על בסיס ההצלחה של הסרט הקצר הזה, ויותר מזה, על בסיס ההשראה והרגש הבלתי אמצעיים שצייטלין מפגין בסרט הקצר הזה – על בסיס אלו הוא קיבל מימון לסרטו הארוך יותר, וזה השתלם. "חיות הדרום הפראי" לא רק ידבר חזק בעונת הפרסים, הוא גם ירגש אתכם עד דמעות.

אז כהכנה למי שעוד לא ראה (או כשהשלמה למי שכבר כן ראה), הנה הסרט הזה. אפשר לראות לא מעט נקודות דמיון בין שני הסרטים: הסביבה היא אותה סביבה. צייטלין משתמש בשני הסרטים בוויס-אובר של ילדה. זה עוזר לו לבסס עולם תמים, חצי מציאותי וחצי דמיוני. ויש לו, לצייטלין, הרבה אהבה לאנשים שמאכלסים את המקום. כאן, ב"תהילה בים", הוא מתאר בעצם הלווייה עצומת מימדים לאהובים שהלכו באסון השטפון של הוריקן קתרינה. באמצעים מוגבלים, ובעזרת לב רחב, האנשים שנותרו מאחור מקימים רפסודה ענקית, ומביאים אליה מזכרות מאהוביהם. אחד מביא מיטה. אחר מביא אמבטיה (שמתקשרת, אגב, באופן ישיר ל"חיות הדרום הפראי"). שלישי מביא את המכונית. כולם עולים על הרפסודה הרעועה למשט זכרון. לרגע אחד אחרון של מגע עם האהובים שהלכו. רגע אחד של השלמה, לפני שממשיכים הלאה. וצייטלין מיטיב לתאר את רגעי הרגש האלו.

25 דקות של "תהילה בים". חץ ישר ללב. להמשיך לקרוא