מג'יק מייק: כסףכסףכסף

זה כאילו לא הסרט בשבילי. זה כאילו כזה סרט לבנות שיבואו כזה לראות את צ'אנינג טאטום המהמממממםםם בעירום כאילו. זה כאילו כזה.

זה גם. זה לא רק.

אמנם כבר מהסצינה הראשונה רואים לטאטום את הטוסיק (ולא, לבמאי כאן קוראים סטיבן סודרברג, ולא סטיב מקווין, ולכן, כדאי שתדעו: אין בולבולים בסרט), אבל יש ב"מג'יק מייק" יותר מתצוגת תכלית של חשפנים.

יש כאן איזשהו נסיון להגיד משהו על תרבות הצריכה המערבית. על מה אנחנו מוכנים לעשות בשביל כסף. ועל מעגל הקסמים הזה שאנחנו נשאבים לתוכו בחברה הקפיטליסטית: מעגל שבו אנחנו עובדים בשביל הכסף כדי שיגשים לנו חלומות, אבל אנחנו אף פעם לא באמת מצליחים להרים את הראש מעל המים למספיק זמן כדי באמת להגשים את החלומות שלנו. כי אנחנו רק ממשיכים לעבוד עוד ועוד, והכסף שאנחנו מנסים לחסוך לא באמת מספיק אף פעם.

אז מצד אחד, זה לא "סטפ אפ 375 וחצי". זה לא סרט טפשי. מצד שני, זה לא מי יודע מה סרט עמוק. כלומר – כן, יש לו משהו די אינטלגנטי להגיד, אבל הדרך שבה הוא עושה את זה לא מאוד רציני. מצד שלישי – רוב הסרט מתנהל בחיוך ועל מי מנוחות, ובסך הכל מדובר בקרוב לשעתיים נעימות – כך שאפשר לומר ש"מג'יק מייק" זה סרט לא רע בכלל, בסופו של דבר.

אז מה יש לנו בכל זאת?

יש סיפור על חשפן שחי את החיים הטובים. בדרך מקרה הוא פוגש בחור צעיר, מכניס אותו לעסק, והופך להיות המנטור שלו (ועל הדרך, מנהל מערכת יחסים מעניינת עם אחותו). ברקע – הוא חולם לצאת מכל עסקי החשפנות, ולהפוך לבונה רהיטים בהזמנה.

גברים לא בעבודה. החשפן והאחות של ב"מג'יק מייק"

כל הסרט מצולם באור צהוב וחם, מה שהופך את הכל לנעים ונחמד.מופעי החשפנות המושקעים הממלאים את הסרט מבוימים בצורה מעניינת: בחלקם הם באמת הצגות תכלית של אנרגיה מינית מתפרצת עם מוסיקה רועשת. אבל בחלק לא קטן מההופעות, סודרברג הבמאי מוריד את המוסיקה שמנוגנת עבור הרקדנים לאפס, ומעלה במקומה מוסיקה שקטה יותר, מהורהרת יותר. באפקט הבימויי הזה מרחיק סודרברג את הצופה באולם מהסיטואציה. במקום לגרום לי להשתתף בהילולת ההורמונים שעל המסך, סודרברג גורם לי לקחת צעד אחד אחורה, ולהסתכל בתופעה של הילולת ההורמונים הזו. זה לא סרט דופק בראש (ע"ע "סטפ אפ"). זה סרט חושב. וסודרברג מדגים חשיבה אמנותית יפה ומעניינת.

חבל רק שהעריכה של הסרט לא הידקה אותו יותר. בחלק השני של הסרט הרגשתי קצת בטן רכה. הרגשתי שהסרט קצת נמשך מדי במקום לחתור לשיא. והרגשתי שהסוף נמשך קצת יותר מדי (או שיש לסרט סוף אחד או שניים יותר מדי). אבל עבודת הבימוי היפה, החשיבה המעניינת, בשילוב עם מת'יו מקונוהי בתפקיד משנה מחשמל (בכוונה אני לא אומר כלום על צ'אנינג טאטום. הוא לא ממש שחקן בעיניי. אמרתי את זה כבר בפוסט על סרטו הקודם של סודרברג) – הכל מתקבץ לסרט מעניין. בידור אינטלגנטי וחביב, גם אם לא עמוק במיוחד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s