האישה האחרת: נטלי פורטמן מצילה את המצב

לא ממש ברור מה קרה עם הסרט הזה.

לפני קצת יותר משנה נדמה היה שנטלי פורטמן מופיעה בערך בחצי מהסרטים המוקרנים לקהל הרחב בארה"ב (חלקם לא הגיעו לארץ). על אחד מהם היא אפילו זכתה באוסקר ("ברבור שחור"). והסרט הזה, שהוא בכלל מ-2009, הלך קצת לאיבוד. גם בארה"ב לא כל כך ידעו מה לעשות איתו. שינו לו את השם ("האישה האחרת" הוא תרגום מדויק לשם הסרט, אבל אם תשימו לב, שם הסרט המופיע בכותרות הפתיחה הוא השם המקורי, Love and other impossible pursuits). ולמרות שלא מדובר בסרט קיצוני במיוחד (להפך, מדובר בדרמה סטנדרטית למדי), הסרט נכשל מסחרית.

וגם בארץ לא ממש ברור מה קורה עם הסרט הזה. הוא היה אמור להגיע למסכים כבר לפני כמה חודשים. ואז הוא נדחה. שוב. והוא שובץ להפצה בעוד כמה חודשים. ולבסוף הוא יוצא עכשיו. בלי פרסום בכלל. מבלי שכמעט אף אחד ידע שהוא כאן. וחבל.

זה לא שאתם מפסידים סרט יוצא מגדר הרגיל. אבל לכל אוהביה של נטלי פורטמן (ואני ביניהם – תמונה מתוך אחד מסרטיה מככבת על הדסק-טופ שלי) זה סרט חובה. פורטמן מצוינת – שוב – גם כאן.

בעקרון זה סרט על אישה אחת ועל תהליך הריפוי שלה. היא אכולת רגשות אשם על המוות של התינוקת שלה. והיא מנסה לחיות את החיים הרגילים שלה, אבל הכאב העצום שלה מנווט אותה בעקביות אל מקומות של קונפליקט ומריבות. הסיפור שלה הוא סדרה של התנגשויות עם נסיבות החיים, ללא רגע אחד של עדינות ואהבה, כמעט. מה שדוחף אותה כל הזמן יותר עמוק. ובכל זאת, בסוף הסרט, היא תהיה אדם חדש שישלים עם האסון, וידע ללכת הלאה. ואת כל זה מבצעת נטלי פורמן בדיוק מופתי. מצד אחד היא כמוסת רגש מרוכזת, מלאת כאב, ומצד שני, היא אדם רגיל שאוכל ועובד ודואג לבן (החורג) ולבעל. כמוני וכמוכם. אדם רגיל שסוחב כאב עצום. היכולת של פורטמן להימנע מסטריאוטיפיזציה של הכאב, ולגלם אדם רגיל לגמרי, ומצד שני, לדעת להעביר את כל הכאב העצום שהדמות הספיציפית הזו סוחבת איתה – זו בדיוק היכולת שהפכה אותה לאחת השחקניות המובילות בארה"ב של היום. ואת "האשה האחרת" נטלי פורטמן סוחבת על כתפיה לבד.

נטלי פורטמן ובעלה בסרט מסתכלים בתמונות של התינוקת המנוחה.

יש כאן להמשיך לקרוא