האישה האחרת: נטלי פורטמן מצילה את המצב

לא ממש ברור מה קרה עם הסרט הזה.

לפני קצת יותר משנה נדמה היה שנטלי פורטמן מופיעה בערך בחצי מהסרטים המוקרנים לקהל הרחב בארה"ב (חלקם לא הגיעו לארץ). על אחד מהם היא אפילו זכתה באוסקר ("ברבור שחור"). והסרט הזה, שהוא בכלל מ-2009, הלך קצת לאיבוד. גם בארה"ב לא כל כך ידעו מה לעשות איתו. שינו לו את השם ("האישה האחרת" הוא תרגום מדויק לשם הסרט, אבל אם תשימו לב, שם הסרט המופיע בכותרות הפתיחה הוא השם המקורי, Love and other impossible pursuits). ולמרות שלא מדובר בסרט קיצוני במיוחד (להפך, מדובר בדרמה סטנדרטית למדי), הסרט נכשל מסחרית.

וגם בארץ לא ממש ברור מה קורה עם הסרט הזה. הוא היה אמור להגיע למסכים כבר לפני כמה חודשים. ואז הוא נדחה. שוב. והוא שובץ להפצה בעוד כמה חודשים. ולבסוף הוא יוצא עכשיו. בלי פרסום בכלל. מבלי שכמעט אף אחד ידע שהוא כאן. וחבל.

זה לא שאתם מפסידים סרט יוצא מגדר הרגיל. אבל לכל אוהביה של נטלי פורטמן (ואני ביניהם – תמונה מתוך אחד מסרטיה מככבת על הדסק-טופ שלי) זה סרט חובה. פורטמן מצוינת – שוב – גם כאן.

בעקרון זה סרט על אישה אחת ועל תהליך הריפוי שלה. היא אכולת רגשות אשם על המוות של התינוקת שלה. והיא מנסה לחיות את החיים הרגילים שלה, אבל הכאב העצום שלה מנווט אותה בעקביות אל מקומות של קונפליקט ומריבות. הסיפור שלה הוא סדרה של התנגשויות עם נסיבות החיים, ללא רגע אחד של עדינות ואהבה, כמעט. מה שדוחף אותה כל הזמן יותר עמוק. ובכל זאת, בסוף הסרט, היא תהיה אדם חדש שישלים עם האסון, וידע ללכת הלאה. ואת כל זה מבצעת נטלי פורמן בדיוק מופתי. מצד אחד היא כמוסת רגש מרוכזת, מלאת כאב, ומצד שני, היא אדם רגיל שאוכל ועובד ודואג לבן (החורג) ולבעל. כמוני וכמוכם. אדם רגיל שסוחב כאב עצום. היכולת של פורטמן להימנע מסטריאוטיפיזציה של הכאב, ולגלם אדם רגיל לגמרי, ומצד שני, לדעת להעביר את כל הכאב העצום שהדמות הספיציפית הזו סוחבת איתה – זו בדיוק היכולת שהפכה אותה לאחת השחקניות המובילות בארה"ב של היום. ואת "האשה האחרת" נטלי פורטמן סוחבת על כתפיה לבד.

נטלי פורטמן ובעלה בסרט מסתכלים בתמונות של התינוקת המנוחה.

יש כאן סיפור אהבה. היא פוגשת גבר נשוי, הם יוצאים, והופ – הם נשואים, והיא מטפלת בילד שלו מנישואים קודמים. אין התעכבות על הסיפור שלהם. זה נתון. וזה חסר לי רגשית. וזה פוגע קשות בכמה סצינות בהן הם מתעמתים (בעניין הילד, ובעיקר בעניין התינוקת המתה).

יש כאן סיפור על אישה רגילה, עורכת דין. אבל אין כאן שום תיאור של יום עבודה. מאוד חסר כאן תיאור שגרת יום העבודה שלה, כדי למלא את החיים שלה בתוכן (גם אם התוכן הוא שגרתי, עדיין, הוא היה נותן קונטרה לשאר היום שלה. אבל הוא איננו). וגם כשהבמאי כבר מנסה לתת לנו רקע, הוא עושה את זה בעזרת פלאש-בקים, ואלו ערוכים אל תוך הסיפור במגושמות.

ובכלל, כל העולם הסובב את הדמות הראשית נדמה שהוזנח, תסריטאית ובימויית. הוא נמצא, אבל בצורה סטריאוטיפית. הסובלת העיקרית מכך היא ליסה קודרו ("חברים"), אשתו הקודמת של בעלה של הדמות הראשית. הדרך שבה היא עוברת מסך בסרט הזה הופכת אותה לאישה די מפלצתית, מה שגורם מיד לחשוב איך הגבר לא ברח משם הרבה קודם. גם לורן אמברוז, שחקנית סימפטית ("עמוק באדמה") לא מקבלת מספיק זמן מסך להוכיח את כשרונה בגלל שחסר כאן בשר תסריטאי.

ואז מה שנשאר הוא נטלי פורטמן בעצמה. ואת זה יש כאן בנדיבות. לפעמים שחקנית אחת כן יכולה להחזיק סרט שלם. ונטלי פורטמן כאן כל כך נוגעת ללב עד שהיא המסה גם את ההתנגדויות שלי.

אז אם אתם מגיעים לקופות של הקולנוע מבלי שידעתם שהסרט הזה בכלל קיים, ופתאום אתם מגלים אותו, ואם אתם אוהבים את נטלי פורטמן, אולי כדאי לכם לבדוק את הסרט הזה. מדובר בלא יותר מדרמה סבירה שמנותבת במגושמות מסוימת ע"י הבמאי, אבל נטלי פורטמן מביאה אותה בתצוגת משחק מצוינת ומרגשת, והיא לבדה שווה את מחיר הכרטיס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s