השלמות: המשימה X ואלנבי רומנס

איזה חודש משעמם זה אוגוסט. אין מה לראות בקולנוע. בסוף השבוע הזה מגיע "זכרון גורלי". בסופ"ש הבא "הבלתי נשכחים 2". סרטי פופקורן שאין לי מה לעשות איתם. אח"כ עולה "רווקה פלוס" הנוראי של קוסשוילי, ו"היו זמנים באנטוליה" היפה של נורי בילגה ג'יילאן (באיחור של יותר משנה). רק "הואלס האחרון" של שרה פולי מסקרן אותי החודש. בתחילת החודש הבא מגיע "2 בלילה". עד אז די שומם בגזרת ההפצה בארץ.

אז בינתיים לקחתי לי קצת זמן, והצלחתי להשלים פערים. צפיתי בשני סרטים שחמקו ממני. אחד מהם הוא המועמד ה-29 לפרס האופיר, "המשימה X".

אין הרבה מה לומר על הסרט הזה. זה לא סרט קולנוע. זה סרט הדרכה של המרכז לקבלה, או משהו כזה. הוא דידקטי, עם מעט מאוד עלילה, אבל עם הסברים מפורטים (כולל דיאגרמות והדגמות גרפיות אחרות) על תורת העולם, איך הוא פועל, ועל הכוח העליון שמניע את העולם. וכאן נכשל יובל עובדיה, הבמאי/ תסריטאי/ שחקן: הרי אחד המשפטים שהוא עצמו אומר בסרט הוא: "במקום שנגמר השכל, שם מתחילה האמונה". אבל רוב הסרט הזה פונה לשכל. להסברים שכלתנים על האמונה. וזה עובר לי מעל הראש. הרי אין ממש סיפור בסרט הזה. הסיטואציה עצמה לא אמינה: רוב הסרט הוא תיאור של חקירה במתקן שב"כ. לא סביר במיוחד, ודי מגוחך. ובעיקר מגוחכת הופעתו התיאטרלית של דני שטג, עם טקסטים בלתי נגישים בעליל.

הו, כוח עליון. מתוך "המשימה X"

ובכלל, יש לי להמשיך לקרוא