איה: ספונטניות נגד תכנון מראש

בסינמטק ת"א יוקרן בימים הקרובים "איה". מדובר בסרט ישראלי קצר (כ-40 דקות) שמתפקד כיחידה נפרדת, כלומר, כסרט בפני עצמו, אבל גם כאיזושהי הקדמה ליצירה הגדולה באמת שעוד תבוא – הפיצ'ר. אז אם בא לכם לראות סרט טוב ויפה, אבל גם לומר בעוד כמה שנים – אה, כן, הייתי שם כשהם עוד היו קטנים – בואו לראות את "איה".

"איה" בעיניי הוא סרט קצר שבאמת מודע לעצמו. יש לו תובנה קטנה על החיים, ובעזרת סיטואציה מיניאטורית הוא מנסה לבחון אותה: האם נכון יותר לחיות בצורה ספונטנית, ללכת עם הלב, או לתכנן את הכל, ולחיות עם עכבות. ובשולי הדברים – האם זה האופי הישראלי – ההימור על החיים, והאם זהו האופי האירופי – העכבות. ומה נכון יותר?

כיאה לסרט קצר, מדובר בסיטואציה קטנה: שתי דמויות בלבד, שני שחקנים בלבד מאכלסים את רוב הסרט. היא מגיעה לנמל התעופה לאסוף מישהו. בגלל צירוף מקרים משעשע, היא אוספת מישהו אחר. וכל הסרט הוא האינטראקציה בין האירופי המכובד שבא לשפוט בתחרות פסנתר בירושלים לבין הישראלית שיצאה להרפתקאה – הלכה עם צירוף המקרים המוזר, ואספה איש שאינו מכירה אל מקום שלא תכננה להגיע אליו מלכתחילה.

האיש האירופי מנומס – וגם היא. אבל השיחות ביניהם, והאינטראקציה שתבוא בעקבותן תבחן את נושא הספונטניות. כך שתי הגישות יתמוססו זו אל תוך זו עד שבסוף יגיע זמן ההחלטה – ספונטניות עד הסוף – או בכל זאת לחיות לפי החוקים.

הספונטנית והמעונב. מתוך "איה"

"איה" הוא להמשיך לקרוא